אחד הדברים שילדים הכי אוהבים אלו סיפורי ילדות של ההורים. רצוי שתהיה איזה שובבות או משהו לא צפוי והם בעננים. וכשיש סיפור שהם אוהבים הם בדרך כלל מבקשים שנספר להם אותו עשרות פעמים. סיפור אחד כזה יש לי עם אחותי הבכירה (הבכירה מבין האחיות, כן? כי יש לי גם אח…)
זה היה לפני כשלושים שנה. הייתי בערך בת 10 ואחותי היתה בערך בת 20. אימא שלי ביקשה ממנה לקלח אותי או יותר נכון לדאוג שאתקלח כי בגיל 10 כבר לא מקלחים ילדות. אני שיחקתי לי בחצר איפשהו כשאחותי באה אלי ואמרה לי שאני צריכה לבוא להתקלח. לא התחשק לי כנראה ודחיתי את זה עוד ועוד. בשלב מסויים אחותי אמרה לי שאם לא אכנס להתקלח היא תכניס אותי למקלחת עם הבגדים. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. לבשתי מכנסי ג'ינס וחולצת בד בצבע כתום אפרסק. גרנו אז בבית של שתי קומות. הקומה העליונה שימשה למגורים שלנו והקומה התחתונה ששימשה למגורי ילדים שהיו אצלנו באומנה. הילדים היו בחופשה או משהו והקומה התחתונה היתה ריקה ושם התנהל מאבק מסויים ביני לבין אחותי. אחותי חצי משכה אותי חצי גררה אותי למקלחת ואני חצי נגררתי חצי נענתי לגרירות שלה תוך התגרות מתמדת. "נראה אותי מכניסה אותי למקלחת עם בגדים" וכאלו. לא האמנתי שהיא מסוגלת לעשות דבר כזה. ברגע מסויים מצאתי את עצמי בנעליי, במכנסיי ובחולצתי בתוך פינת הטוש כאשר אחותי בידה האחת אוחזת בי שלא אברח ואת ידה השניה שולחת אל הברז. הברז נפתח ואני צעקתי "מטומטמת אחת". מובן שאחר כך הגיעו עוד גידופים אבל גם צחוק גדול. למחרת שאלו אותי שכנות סקרניות מה קרה אתמול שהיו צעקות שכאלו. לכי תסבירי…
כשהובהר לנו שיש לי סרטן השד עלתה השאלה מתי ואיך מספרים לילדים. החלטנו לחכות עד שנקבל תמונה מלאה ופרוטוקול טיפול ורק אז לספר ועדיין לא היה ברור אם מספרים לכל ילד בנפרד או לכולם ביחד. בסופו של דבר פעלנו לפי תחושת הבטן שלנו והחלטנו לספר לשלושת ילדנו ביחד. המסר שרצינו להעביר הוא שאנחנו כולנו יחד בסיפור הזה והילדים שלנו, שלושתם ביחד בסיפור הזה ואנו מצפים מהם לתמוך זה בזה בתקופה הקרובה. נדמה לי שיש מסרים שלא מספיק לומר או להעביר בפעם אחת וצריך להזכיר ולחדד אותם שוב ושוב במהלך הזמן.
היום כשאחיות שלי ממלאות תפקיד כל כך משמעותי בחיים שלי ומקדישות לי תשומת לב רבה כל כך אני אומרת לילדים שלי שהם צריכים ללמוד מזה מהם יחסים בין אחים, שככה אני רוצה את הקשר בניהם. ואז אני שומעת את ביתי בת ה 12 מחייכת אל בת השמונה ואומרת לה: "בואי אפרת, אני אכניס אותך למקלחת עם בגדים".
לא מאמינה שיש לך אחות כזו מטורפת שמקלחת עם בגדים 🙂
אני לא זוכרת את המקרה, אולם מאז שהזכרת אותו אני אומרת לילדים שלי שעדיף שיכנסו להתקלח, אחרת…. הרי כבר הוכחתי רצינות בנושא
שולינקה, זה לא היה "מקרה" זו היתה "תקרית" אולי אפילו "תקרית מצערת"…. (+:
אושיק ושולי אתן חמודות!
נהנתי לקרוא את סיפורי הילדות כמו להיות חלק ממעטים מהם, כמה שזכיתי, בקרבתכן…
ובאמת לא ידעתי ששולי הייתה כל כך קשוחה…<: