כבר הרבה זמן לא פרסמתי שום פוסט. הסיבה לכך היתה נעוצה בכך שעברו עלי ימים לא פשוטים של עומס, מתח ובכי. ההכנות לבת המצווה מלוות במתחים סביב קבלת החלטות לגבי הניתוח יצרו עומס גדול מאוד. באמצע כל המתח הזה נקבע לו מחנה הנופש של עזר מציון. כמו שאומרים – בא לנו (כמשפחה) בדיוק בזמן!
זה התחיל ביום ראשון בבוקר עם הגיענו לגבעת אולגה. בדרך הבחנו בשלטים המובילים למחנה הקיץ של עזר מציון. גל של התרגשות ומבוכה ביחד הציפו אותי. התרגשות מהמחווה הענקית שעושים למעננו ומבוכה משום שבד"כ אנחנו לא רגילים למחוות כאלו ואנחנו לא רגילים להיות הצד המקבל.
המחנה תיקתק להפליא. עמידה בזמנים. מגוון פעילויות. וחשיבה על כל פרט ופרט.
בפוסט הבא אשתדל לסכם עם קצת מילים והרבה תמונות.
כשהגענו קיבלנו את החדרים. בתמונה אפשר לראות את הצוות מחלק מפתחות. שניה משמאל מרגלית, המתנדבת שלנו באסותא. זו שמנעימה את זמנינו כל שבוע בזמן הטיפולים עצמם.
בחדרים חיכו לנו כל מיני הפתעות (תיקים, מגבות, משחקים, תמונת רשת, חולצות עזר מציון ועוד)
באולם שנקרא הפרגולה התקיים הפנינג יצירה מקסים. חזרתי עם מלא רעיונות לקייטנת אמהות של שנה הבאה.
אח"כ קרקס אפריקאי מרשים מאוד! מה שרואים בתמונה זה רק החימום…
הוצגו בפנינו 29 מלאכיות שכמו שהוצגו כך הן היו בעבורינו. הבנות שלי התחברו במיוחד לנועה, שיר, אסתי ואדר אבל כולן כולן היו מקסימות. כבר מתגעגעים אליכן.
ארוחת צהרים ויציאה ללונה פארק.
——–
בלונה פארק עצמו הסתובבו המתנדבות כשתלויים עליהם ארגזים צבעוניים (כמו בקרקס) וחילקו חטיפים למשפחות.
גם עגלת מים קרים עמדה לרשותנו כל הזמן. חשיבה על כל פרט – אמרתי כבר?
חזרנו להופעה של רון שובל. זמר לא מידי מוכר לבני הדור הצעיר (הילדים שלנו) אבל הקפיץ אותנו מאוד!!! יש תמונות טובות יותר של רון שובל אבל בחרתי את זו בגלל שני הילדים המתוקים שרוקדים על הבמה לפניו.
את היום השני פתחנו בהופעה של ניר אמן הבלונים. ניר לא עזב עד שכל ילד קיבל בלון.
אח"כ מיהרנו לים כרמל שם נהננו מפעילויות ספורט אתגרי.
במקום היו שולחנות יצירה ענקיים, מגוונים ומקסימים. הבנות שלי קישטו כפכפים. ניסיתי לשכנע אותן לקשט סל אבל הן לא רצו. בסוף הלכתי בעצמי לקשט סל. הזכיר לי שבפעם הראשונה שהייתי בפעילות של עזר מציון לא התחברתי ליצירות למינהן. הפעם השתחררתי לגמרי ונהנתי מאוד.
גם שימי עלה על אחד המתקנים להנאתו האישית (ולא כדי ללוות ילד).
כל העת עמדו לרשותינו מים קרים, אבטיחים, מלונים, עוגיות ומה לא? מדהים איך דואגים לכיבוד ל 500 איש ולא חסר כלום לאף אחד! מדהים!!! לקראת סיום חילקו גם ארטיקים (מסתבר שזה לא נתפס בעדשת המצלמה).
בערב היתה הופעה של משה להב והטיש הגדול.
שימי ואני היינו צריכים ללכת לרופאה כך שלא נכחנו אבל היה לנו שקט וכיף להשאיר את הבת הקטנה בידי המדריכות המקסימות.
בשלישי בבוקר יצאנו לירושלים. בדרך עצרנו להתרעננות (ארטיקים) במצפה מודיעין.
ביקרנו במוזיאון המדע (והצטלמנו עם פיניאס ופרב).
אכלנו במלון רמדה רנסס
רקדנו (הזדמנות להכיר את כל השירים החסידים המובילים לקראת הבת מצווה של אוריה)
והמשכנו (מרגישים קצת כמו אחמי"ם עם ליווי משטרתי) לכותל.
שימו לב שהאוטובוסים נמצאים ברחבת הכותל עצמה…
איש איש נשא את תפילותיו (בפעם האחרונה שהיינו בכותל זה היה בעלייה לתורה של לביא לפני פחות משנה. אז אפרת טמנה פתק ובו בקשה שגלעד שליט יחזור. זה התגשם. מי ייתן וגם מה שביקשה השנה, יתגשם, אמן.)
מיהרנו לחזור להופעה של אורי חזקיה. הילדים קצת התאכזבו שברגע האחרון אמרו להם שזה לא נועד להם.
לילדים הקרינו סרט כדי שהמבוגרים יוכלו להתפנות למופע. ליבן של המדריכות נצבט שהיו צריכות להיות עם הילדים בסרט אבל הן עמדו בזה בגבורה. אם היתה לי אפשרות, הייתי לוקחת את המדריכות האלו להופעה של אורי חזקיה כצ'ופר.
ברביעי בבוקר הייתי צריכה לעשות בדיקת דם לקראת הטיפול של יום חמישי. חשבנו לקפוץ לקופ"ח בחדרה. מסתבר שגם לזה עזר מציון דאגו. היתה מרפאה והיו אחיות ולקחו בדיקות שם דם ודאגו להעביר לבתי החולים. חשיבה על כל פרט – אמרתי כבר?
אח"כ תוכנן לנו לטיול ג'יפים. מאה וחמישים בעלי ג'יפים מכל הארץ התייצבו לקחת אותנו לטיול. מרגש. אין מילה אחרת.
ברחבה חיכו גם שתי ליצניות ששיעשעו את הילדים בזמן ההתארגנות.
הארגון היה מרשים ביותר. כל עשרה ג'יפים חנו בטור כשלפניו מספר. כל טור יצא למסלול אחר (כדי שלא יווצר עומס במסלולים עצמם). כל משפחה קיבלה פתק ובו מספר הטור ושם הנהג. הכל התנהל בסדר מופתי.
הנהג שלנו היה שמוליק ב'זה, איש נחמד שהגיע עם חבר שלו. עזר מציון ציידו אותנו בתיק מלא חטיפים. שמוליק עצמו דאג לנו למים קרים ועוגיות (בשטח הוצע לנו גם קפה שחור כמובן). זה טיפה מביך לקבל ג'סטה כזו מאיש פרטי אבל נהננו ואנחנו מעריכים מאוד את האיש והמאמץ!
המסלול היה קצת אתגרי
וקצת חוויתי.
לנו זה התאים.
להרגע, אוריה לא באמת נהגה בג'יפ
בנדנות נוסח השרדות חולקו לילדים (באדיבות זוג נחמד שאני לא זוכרת את שמם). חפשו את הבנדנה בתמונה…
המסלול כלל ביקור בחוות סוסים
ובמבצר שוני.
נדמה שהרוח של עזר מציון דבקה בכל מי שבא איתם במגע. במוזיאון אחיעם שבמצר שוני פינק אותנו האחראי על המקום מטעם קרן קיימת לישראל (צר לי אך איני זוכרת את שמו), באבטיחים ומלונים ובשלוקים קפואים. הכל ביוזמתו האישית ובאדיבותו בלבד.
חזרנו לנוח והבת נורא רצתה לקפוץ לים. אני הייתי עייפה ולמדריכות היה אסור לצאת משטח המחנה. בצעד יוצא דופן אושר לאחת המדריכות (אסתי הנס המקסימה) לוות את ביתי לים. למדריכה ולבת שלום. וגם אושר ושמחה. (אגב – אוריה הבטיחה להכנס רק עד הברכיים. אתם חושבים שהיא עמדה בזה?)
אח"כ היה מופע של חזי דין הקוסם. יותר אמנות חושים מאשר זריזות ידים. ובעצם כנראה ששניהם.
כל מי שפחות מצא את עצמו בתפילה בכותל (וגם מי שכן) הוזמן לשאול את משאלתו בדרך נוספת. הפרחת בלונים לשמים.
בערב פאבלו רוזנברג הופיע בפנינו. (ברגע שיעלו תמונה שלו אעלה אותה לפה.) זמר מקסים שגם יודע להקפיץ את הקהל אבל אנחנו כבר היינו גמורים. ישבנו חסרי יכולת לזוז ונדהמנו מהיכולות של הצוות להמשיך ולקפץ. אבל נהננו בכל זאת.
עזר מציון לא שכחו לחלק לנו שרשראות הוואי ופנסים מנצנצים לילדים.
הוכן לכבודינו קליפ המסכם את ארועי השבוע והוא הוקרן בערב זה.
לסיום סיום היו גם זיקוקים.
ביום חמישי נפרדנו (בכמעט דמעות) מהמדריכות המקסימות שלנו. מבטיחים לבוא לבית אורנית לפגוש בכן שוב.
הבטיחו לנו גם דיסק עם תמונות. צולמו בערך 12000 תמונות כך שאני מאמינה שייקח להם קצת זמן למיין….
קיבלנו שבוע חופש עמוס בחוויות שלא היינו צריכים לתכנן כלום עבורו. לא לתכנן מה עושים כל יום. לא לתכנן את החופשה בכללותה. לא לחשוב מה צריך לקחת לכל יציאה. לא שתיה ולא נישנושים. שימי לא היה צריך לבשל כלום במשך שבוע! זה לא היה כרוך בעלות גם לא סימלית.
התנתקנו זמנית מהעומס שאנחנו שרויים בו. זמן להנות, לצבור חוויות טובות. מי כמונו יודעים שכמשפחה היינו זקוקים בדיוק לזה. למנוחה, לשמחה, לכיף. השבוע הזה איפשר לילדים להנות ביחד ולפרגן זה לזו כפי שהיינו שמחים שהיו מפרגנים אחד לשניה בשגרה.
המדריכות המקסימות הוסיפו המון המון המון להנאה. כידוע יש לי 2 בנות (ובן כמובן). בת אחת בת 8 ואחת בת 12. בת ה 8 מחוברת מאוד לאחותה הגדולה ואוהבת אותה מאוד אבל השבוע היה לה עוד 29 אחיות גדולות ואהובות שרקדו איתה, דיברו איתה, שיחקו איתה ואהבו אותה. איך אפשר שלא לשמוח במתנה שכזו? הבת הגדולה זכתה (וכולנו זכינו) ב 29 מודלים מצוינים לחיכוי.
תודות
מאיפה להתחיל בכלל?
תודה לצוות העובדים של עזר מציון. לעמליה עם האנרגיות המדהימות שלה. לרבקה, למרגלית שהיא המתנדבת שלנו (בה' הידיעה).
לד"ר ברכה זיסר שעומדת בראש בית אורנית. שתורמת אינסוף מזמנה, מאהבתה, מחכמתה ואף מממונה לטובת עזר מציון.
למיכל תיק על היצירות המקסימות.
לצלמים (שלמרות שהייתי עם מצלמת תמונות ומצלמת וידאו, צילמו כמה תמונות של המשפחה שלי ששמחתי למצוא ולהוריד)
ליומי שאחראי על ארגון המחנה.
לבנות השרות, למתנדבים הבוגרים, ל 29 המלאכיות שלנו ובראשן אדר, שיר גוטסמן, נועה פלזנשטיין (בטוח טעיתי בשם), ואסתי הנס.
לאחיות שלקחו לי דם (אמנם בגב כף ביד אבל בדקירה ראשונה ובעדינות רבה).
לנהגי הג'יפים, לתורמי הבנדנה, לבעלת חוות הסוסים שאירחה אותנו, לאיש מקק"ל, לכל האמנים.
בטוח שכחתי מישהו. תודה לכל מי שלקח חלק. הענקתם לנו מתנה ענקית. זריקת מרץ במסע המפרך הזה שאנחנו עוברים. תודה.
דברים אחרים
בתוך כל זה אפילו השבוע קידמנו קצת את ההכנות לבת מצווה (ביום שני בבוקר ירדנו לצילומים בים, בחזרה מהנופש עברנו בבית דפוס לסגור הזמנה וכן בחברת אטרקציות לסגור אטרקציות לבת מצווה). גם המתח סביב קבלת החלטות לגבי הניתוח מתחיל להרגע אני מקווה. פגשנו (ביום שני במקום המופע של הטיש הגדול) רופאה כירורגית שרוב הסיכויים שנבחר בה כמנתחת. כבר ברור לנו לגמרי איזה ניתוח עושים (רמז? זה שלוקח קצת יותר זמן להחלים ממנו). באשר להשלמת 3 טיפולי כימותרפיה שהפסדתי כי היה לי חום, הבנתי שהרצון שלי יכול וצריך להשמע גם אם הוא לא לגמרי תואם את דעתה של הרופאה. ביום א' הקרוב אקבל חוות דעת נוספת שאם תתמוך בעמדתי הרי שהיא תסיר את סימני השאלה האחרונים (ואם לא אז אעשה חושבים שוב).
אנחנו עם הפנים קדימה.
קראתי ובכיתי, דמעתי והמשכתי בקריאה.
מרגש כמה אנשים מדהימים יש כאן מסביבנו.
מאחלת לך יקירה שבפעם הבאה תצאי לנופש ותשלמי עליו…
רק בריאות!
תודה ענת. בריאות לכולם!
קראתי! ראיתי! התרגשתי! נהנתי וגם התפעלתי!!! אין מילים.
עמליה.
עמליה יקרה, זו דרכי לומר תודה. ההתפעלות מגיעה לכם ורק לכם.
יקירת!
אין מילים. קראתי וכל כך התרגשתי. מעבודת הקודש של כולם. מקווה שבפעם הבאה שתינפשי תהי מאוד עסוקה התיכנון, ואירגון. ולא תצטרכי להיתמך האגודה " עזר מציון". המון המון רפואה שלמה אהובתי.
תודה עופרה.
בדיוק לפני 7 שנים היינו שם עם בני,נועם, שהיה חולה. הדברים לא השתנו, מחנה מדהים שהקל על קיץ לא קל. מאחלת לך שכמנו תהיי אחרי ותוכלי להיות בצד התורמים לעמותות כמו עזר מציון. אנחנו חגגנו השנה בר מצווה לנועם וחלק מהכסף שהוא קיבל נתרם לאחת העמותות.
בריאות שלמה ומהירה
תודה טלי. בעזרת השם נחזור במהרה לצד הנותן ולא המקבל. בריאות לכולם!