הצלחת לתאר בצורה עוצמתית ורב חושית את מה שעוברת הגיבורה והיא אכן גיבורה אמיתית!

סיימתי אותו תוך 3 ימים. סוחף מאוד ונשאר איתי גם אחרי הקריאה. חוויה מטלטלת. הצלחת לתאר בצורה עוצמתית ורב חושית את מה שעוברת הגיבורה והיא אכן גיבורה אמיתית! תודה!

אין תגובות

הספר מעולה!!! ממש ממש!!! ועוצמתי!  ועוד הרבה מחמאות.

תקשיבי, הספר מעולה!!! ממש ממש!!!
ועוצמתי!
ועוד הרבה מחמאות.

אבל אני צריכה עוד לסדר את הראש ולחשוב איך להגיד את זה ביותר מילים…

אז התחלתי בחלק הטכני (ולכן פשוט יותר) של פינתך המדליקה: שמרית מטיילת בעולם. הפעם בקפריסין. בשבוע שעבר. כבר חזרנו…

אין תגובות

תודה על הפתיחות, על הכתיבה היפה שלך ועל המתנה לעולם.

התרגשתי, מצאתי את עצמי, את עצמינו את העולם שלנו מימים ימימה…

הספר מאוד קל לקריאה ויחד עם זאת בהתחלה היה לי קשה ממש בבטן

אין עלייך אשרה, כנה, ברורה, אהבתי מאוד!

תודה על הפתיחות על הכתיבה היפה שלך ועל המתנה לעולם.

עדינה סגל

אין תגובות

תודה לך על חויה עוצמתית

הכאב על שמרית הילדה ליווה אותי לאורך כל קריאת הספר וגם לאחריו. זה עורר בי רגשות של כאב, כעס ורחמים עד בכי. גם ההתמודדות של שמרית כאשה והעקשנות שלה לשמור על המשפחה והאהבה מדהימה בעני.

אושרה כתבת בצורה רגישה וכל כך כנה.

תודה לך על חויה עוצמתית.

ברוריה אדרי

אין תגובות

התפעלתי מאוד מיכולתך להנכיח דברים מבלי לכתוב אותם ישירות

התפעלתי מאוד מיכולתך להנכיח דברים מבלי לכתוב אותם ישירות. להביא את האשמה של שמרית בלי לקרוא לרגש בשם, לתאר את ההתנתקות שמתרחשת אצלה בזמן הפגיעה בצורה טבעית כאילו תיארת הליכה או ישיבה, את ההכרח שלה לציית  מתוך עיני הילדה שלה, הרוצות לרצות, את מערכת היחסים העדינה הנרקמת בין הקורבן לתוקפן (נאור הטוב), את הרצון להשחית החוצה את ההשחתה הפנימית מבלי להבין מדוע, את  הדמויות של ההורים שאינן סטראוטיפיות אלא מורכבות ואמיתיות ומתמודדות בעצמן . התרגשתי עד דמעות מ"איך קורה שאש גדולה מתפשטת בשדה ואבא שלה לא נמצא בסביבה"

עם זאת היה לי מאוד מאוד מאוד קשה לקרוא. קשה עד כדי מועקה בלב. קשה עד כדי קריאה של עמוד והפסקה לכמה שעות. קשה עד כדי שכעסתי עלייך.

עוד לא נכנסתי לסיפור וכבר בום לבטן!  ממש הכרחתי את עצמי להמשיך. ואני מניחה שאם לא היית חברתי הייתי נוטשת את הספר באמצע. פשוט כי היה לי קשה לעמוד בזה. בסבל שלה, בהכרח שלה להמשיך את זה וחוסר היכולת שלה לגרום לזה להפסק, בחצי הבנה התמימה שלה, של מה בעצם קורה לה והבלבול שזה גורם לה. פשוט שובר את לבי.

וזאת למרות שאני מטפלת בCBT ממוקדת בטראומה. רק לא מזמן הייתי בהשתלמות על פגיעות מיניות בילדים. אבל עכשיו הרגשתי את זה קורה לי מול העיניים. (גם בטיפול לרוב המטופל לא מביא את הסיפור כשלם…) ולכן לא הפסקתי לקרוא. חשוב לי לנסות להבין את החוויה. אך קשה לי מאוד לשאת אותה.

תודה אשרה!

 

אין תגובות

הספר שלך קשה, מרתק, כתוב מצוין ובעיקר אמיץ ולא מתפשר על היכולת להשמיע קול

אין ספק שהספר שלך הוא אגרוף בבטן אך עם זאת אי אפשר ולא רוצים להפסיק לקרוא. אי אפשר להתעלם או להשתיק את הסיפור הזה סיפור של התמודדות של חיים שלמים והשתקה של הסביבה שכל אחד מסיבותיו שלו לא יכול לראות ולשמוע. הספר שלך קשה מרתק כתוב מצוין ובעיקר אמיץ ולא מתפשר על היכולת להשמיע קול. באופן יוצא דופן ניכרת בו היכולת שלך להכיל מורכבות ולהתבונן על ההורים בעין אוהבת ומבינה למרות התחושות הקשות.
קראתי את הספר שוב בשקיקה ועכשיו ממליצה לכל חברותיי.

איטי דרייפוס

אין תגובות

היו רגעים שצחקתי בקול ואחרים בהם בכיתי כל כך

היי אשרה, סיימתי היום את הספר.
אין לי מספיק מילים כדי לתאר את החווייה שלי מהקריאה בו. הסיפור מטלטל, עצוב, כואב, נוגע ויחד אם זאת אופטימי.
היו בו המון חלקים בהם הזדהתי ויכולתי להרגיש את הכאב.
היו רגעים שצחקתי בקול ואחרים בהם בכיתי כל כך.
מורגש שכל מילה מחושבת, שכל שורה וכל עמוד נכתבו בקפידה ורגישות. למרות הכאב לא ניסית לדרוס או לזלזל במגזר/בדת/ברבנים או כל אדם אחר.
תודה לך על ספר מעולה שבטוח אקרא שוב.

רונית טורוול.

אין תגובות

העובדה שלא הנחתי אותו מהיד, יכולה לספר לך שאהבתי אותו והייתי מרותקת לעלילה ולדמות.

בוקר טוב ושבוע מעולה ☀️השעה הזו של הבוקר, בין שמונה לתשע, זו השעה שלי.
אחרי שהילדים בבית הספר ואני עם כוס קפה על הספה בנחת.
הקדשתי את השעה הזו הבוקר, כדי לסיים את הספר שלך.
אני מחזיקה בנייד כבר כמה ימים ברצף וקוראת בהפסקות.
העובדה שלא הנחתי אותו מהיד, יכולה לספר לך שאהבתי אותו והייתי מרותקת לעלילה ולדמות.
לא יודעת אם אני מסכימה עם ההחלטות של הגיבורה אבל צעדתי איתה במסע שלה.
והייתי מרותקת.
אם זה בסדר מצידך, רוצה לכתוב לך על משהו אחד שהיה חסר לי בספר.
הפגיעה המינית שעברה שמרית היא מהותית להתפתחות של הדמות והסיפור. היא מועברת כלאחר יד. אותי כקוראת זה משאיר עם המון תהיות. למה בחרת לספר את זה ככה. היה חסר לי עוד עומק, עוד פירוט, עוד בחישה. בעיקר רגשית.
כי בעיני זה המפתח.
אני מעריצה אותך על הנחישות, על האומץ, על היצירתיות, על ההתמדה.
ספר נפלא.
את יכולה להיות גאה.

דקלה גולדשטיין מלמוד.

אין תגובות
סגירת תפריט