כל הפוסטים בשירה חצי שירה
כשיעבור די זמן
כשיעבור די זמן כבר לא תזכרי את פניה קשה יותר יהיה לך לשמוע את קולה לזכור את חיתוך הדיבור הבדיחות
הניחי לו לרגע
הביטי מראה נפלא ציפור במעופה עפיפון שנסחף צל שנופל על האדמה תני לו את עצמך לרגע הניחי ידך מן המצלמה
מעגלים
משהו בי נפתח ונסגר ואין לי הסבר טוב לזה ואני נעה במעגלים של רגש ובעומסים של עבודה ובין לבין משמרת
הדמעות הכי מתוקות
הדמעות הכי מתוקות שניקוות מעיני הן אלו של ספר מרטיבות את פני ואיני מוחה אותן הן מזכירות לי שאני חיה
להרגיש אישה
לשים חצאית או כיסוי ראש לבית כנסת לשלוף ציפורנים כלפי מי שעולב בילדיי להתרגש בסרט ובתקופה ההיא בחודש לקבל מחמאה
תקראי ג'ומפה להירי
תקראי ג'ומפה להירי אמרת לי אמנית הסיפור והרגש. אני אגיע לזה הבטחתי גם אם ייקח לי זמן מה. עכשיו את
כל היופי הזה
כל פרח שנשתל שותה את הדמעות שלא בכית על האדמה הזו כל עץ איתן מדגיש את שקר היציבות שעמלת לטוות
כמו לגדול על מים
מתוך ההצלחות שלי אני אומרת, ריק לי בפנים כמו לגדול על מים בלי חיבור לאדמה. כמה שאת חסרה.
אם הייתי
אם הייתי אדם משכמי ומעלה כמו שלפעמים אני חושבת שאני אז הייתי עוצרת רגע לפני אומרת לבנותיי האהובות בנות יקרות
ואני ביקשתי
את מציירת נפלא את העצב ואת השמחה בוחרת חומרים ומשטח עבודה צבעים עזים ושקטים מביטה בי ומציירת גם אותי את
שמורות הטבע שלי
שמורות הטבע שלי ידעו שתחת כל אבן מונחת יש חיים שלמים שעלים לא נושרים סתם שגזע מתעבה לאט אל שמורות
פרק עשירי
חלמתי עליך בלילה את רואה את הכותרת פה אני יושבת מול המחשב אמורה לכתוב את הפרק העשירי בספר זה שאת