כל הפוסטים בכללי
פרק ב – הונגריה
ולסיכום – שימי הוא אלוף העולם. בהכל. גם בלארגן טיולים לחו"ל. גם בלבשל בדירות עם מינימום כלים שהבאנו מהארץ, גם
ביקשתם סלובקיה
אז סלובקיה. ביקשתם סלובקיה. ובכן הגענו בראשון בלילה (נחתנו בהונגריה) ויצאנו לנסיעה של שעתיים וחצי לצימר. כידוע הארגון היה כל
טווח הראיה של הלב והעיניים
ביום השואה אני מקרבת את הדף וביום הזיכרון מרחיקה אלו העיניים שלי שמתקשות בראיה לרחוק זה הלב שלי שמתקשה בראיה
בימים האחרונים אני נושמת נשימה קלה יותר.
יש לאנשים מבחוץ איזו ציפיה שאני אהיה מאוד מבסוטית עכשיו. הם חושבים: הוצאת ספר, את מקבלת תגובות טובות, הוא נמכר
סוף מסע או תחילתו?
זה היה מסע של 6 שנים. זה היה חלום שנרקם כבר לפני 20 שנה. רציתי לכתוב. רציתי להיות סופרת. אבל אפילו
דברים שאמרתי לביתי
אדם צריך להתהלך בעולם בתחושה שהוא ראוי בתחושה שהוא יפה וחכם וטוב שהוא ראוי לאהבה ומגיע לו להצליח לא בשחצנות
שבוע הספר מישהו?
אז ככה. מזמן לא כתבתי על ספרים וכשהם בורחים לי מהבית, בא לי להשאיר אצלי איזה חותם מהם… את "זאת
אתונה 2018 – בעיקר טוב
כשחזרתי מיוון (אתמול) שימי שאל אותי איך היה. השבתי לו "בעיקר טוב". כי ברור שהיו גם רגעים קצת פחות נינוחים.
פרש הברונזה / פאולינה סיימונס
פעם פחדתי מספרים של מעל 300 עמודים. אחרי שקראתי את הטרילוגיה של קן פולט (כל ספר בין 900 ל 1100
בודפסט מרץ 2018
שימי כידוע הוא נוסע מתמיד ואני כידוע מתמידה להשאר בבית. פעם בשנה ככה מזדמן לי להצטרף אליו. ובכן, על הפרק
קשר לא נמדד בחיוכים
לפני 4 ומשהו שנים היתה לי חברה שהיתה מאושפזת ברמב"ם. המצב שלה הלך והתדרדר. במשך חודשיים ימים אימא שלה (שהיתה
במקום הספד
חני דיברה על הכל. תמיד. באומץ ובפתיחות. מתוקף כך דיברנו לא אחת על המוות שלה. על מה יהיה אחריה. כשדיברה