כל הפוסטים בשירה חצי שירה

אני גרה בביתו של אף אחד שומעת את ההד המשתולל של הדממה בוררת ריק מכלום מקפיאה פיסות חיים אוטמת פתחי

הגוף הזה שנושא אותי איני נותנת דעתי עליו איני נותנת דעתי איני נותנת איני

בשמים שלך ירח אחד ולבנה אחת ואת מחוללת כבמחול שדים אנה ואנה עד שנגמר האויר כמעט

פעם שערי היה מתבדר ברוח היה אוסף אלי מבטים וכמיהות פעמים הייתי אורזת אותו בגומיה חוק לא כתוב של צניעות

אוספת משולחן המטבח את פרורי השיגעון שתקף אותך בחצות הליל אין תאוותך עוד אלי תאוותך היחידה היא לאוכל אף היא

חולצת הפסים שלבשתי בלוויתך צרובה בזכרוני פסים בורוד, שחור ולבן כמו אתמול היום ומחר (מוזר שבפיזיקה דווקא השחור הוא העדר

כִיסוי הָרֹאש לְרֹאשִי מְעִיד עָל דָיַירֵי הָבָיְת הָזֵה כְמוֹ שֶלֶט עָל דֶלֶת אִיש ובְחִירָת לִיבוֹ אִישָה ואֵלוֹהֶיָה ואָף שאֶלוֹהִים לא