פעם שערי היה מתבדר ברוח
היה אוסף אלי מבטים
וכמיהות
פעמים הייתי אורזת אותו בגומיה
חוק לא כתוב של צניעות
עת חבשתי כובעי הראשון
יופיי התבדר והלך
והייתי כמו ים ללא חוף
בהעלם הזהוב הרך,
לא נותר עוד דבר לחשוק
לזמנים קצובים הוא עוד שב ומופיע
לעינייך בלבד הוא מותר
ועם שחר
מסתתר ונסגר
