לחזור
למקום ההוא שיודע
שמתנהל כאילו זמננו קצוב
שמחליט בלי להתלבט
שמעז בלי להדרש לאומץ
שהולך בדרך כאילו חרב מונחת על צווארו
ומה שלא יספיק עכשיו לא יספיק לעולם.
המקום בו הכל חד וברור
הקושי הופך לעוצמה
וככל שמתרחקים ממנו הדברים הולכים ומתכהים.
המקום שעיוור אל הטפל ורואה את העיקר
שלוקח איתו רק את מי שמרגיש
שחי עד הסוף
כל דקה
כל שניה.
***
השארת תגובה