את בטח מסתכלת משם למעלה
יושבת על כסא נוח ומכובד שאלוהים סידר לך
כמו שראוי לך
משקיפה עלינו בדאגה מסויימת
מתגעגעת
לאהובייך ואוהבייך
לפעמים בא לך לקבור את עצמך באדמה
מכל מה שאת שומעת שאומרים עליך
(נבוכת מזה גם כשהיית פה)
את בוודאי מגחכת
מהמקומות בהם אנשים מחפשים אותך
או אפילו רמז ממך או לגביך
הנצחה? את חושבת לך. בשביל מה?
אבל אם כן אז שיהיה מוקפד
כמו כל דבר שעשית בחייך
אני משתדלת לא לחפש אותך
אני מבינה שאת כבר לא פה
וכל מה שנשאר לי ממך עכשיו זה חולשה גדולה בגוף
וואקום
ואקום גדול וממשי
