בואו נדבר רגע על אושר. מותר לפעמים לעצור שניה ולבחון את עצמנו במדד האושר. מותר וצריך וכדאי.
כמה אנחנו מאושרים?
כמה אנחנו חיים עכשיו וכמה אנחנו שקועים בעבר או מחכים לעתיד.
אמרה לי חברה ששנות האושר הן עד גיל 12 ומגיל 65 ואני מסרבת להסכים לכך.
אחת התקופות המאושרות שלי היתה דווקא תקופת הסרטן. ואיך זה שדווקא אז הייתי מאושרת? אני מנסה לפרוט לעצמי מהו אושר כדי שאדע להעניק ממנו לעצמי ועכשיו.
גיליתי שפחות אשמה שווה יותר אושר
שקצת אויר לפעמים שווה אושר
ששיח אמיתי ונוגע זה עוד שכבה של אושר
אהבה היא אושר
משמעות היא אושר
מצאתי הרבה משמעות בכתיבה (אני מוצאת פחות משמעות בעריכה)
גיליתי שאפשר למצוא משמעות בעבודה
לתת לאנשים שאני אוהבת גב מקצועי זה אהבה ומשמעות גם יחד.
גיליתי שאני אוהבת ללמד.
גיליתי שאני מעדיפה לקוחות שעובדים למען אידאל מסויים (כמעט לא חשוב איזה אידאל) מאשר כאלו שעובדים בתעשיית הכסף. אני מוצאת איזה שאר רוח בעבודה עם עמותות ואני נותנת להם את השרות שלי בנדיבות רבה יותר. איפה שיש יותר משמעות יש יותר אושר. ככה לפחות זה עובד בשבילי.
מתי בפעם האחרונה חשבתם על אושר?
אנחנו קמים כל יום לעבודה ועובדים בשביל שמחר יהיה לנו יותר (לתת לילדים או לפנסיה או לא משנה למה) אבל היום, מה עם היום? מתי בפעם האחרונה עצרתם לבדוק איך אתם מרגישים? מתי בפעם האחרונה חשבתם על אושר?
מתי בפעם האחרונה חשבתם על אושר?
השארת תגובה