השבוע עקבנו בדריכות אחר הקרב (היחיד לצערנו) של אריק זאבי באולימפיאדה. אנחנו לא מכירים את אריק זאבי אישית בטח לא ברמה שאם הוא יראה אותנו ברחוב הוא ידע מי אנחנו אבל בכל זאת פגשנו בו, שימי ואני, במספר הזדמנויות.
ראשית פגשנו בו באחת מתחרויות הג'ודו בו השתתף בננו. הוא היה חייכן וסבלני. חתם על רצועות של מדליות והצטלם עם כל מי שביקש.
מאוחר יותר שימי שמע אותו בהרצאה ולדבריו היתה הרצאה מרתקת.
אני נתקלתי בו בחניון של קניון הזהב כשחזרתי מפגישת עבודה. הייתי בטלפון, הוא עבר לידי ואני אמרתי לתוך השפורפרת "הנה אריק זאבי". זה יכול היה להיות מביך שאני מתרגשת מאיש מפורסם שעובר לידי אבל הוא חייך אלי ואני אליו. כאילו אנחנו מכירים מהיכן שהוא. כאילו זה טבעי שאתרגש קלות מנוכחותו כאילו אני לא יודעת מה. החיוך שלו פיזר את המבוכה שעמדה לבוא.
אם ההופעות הפומביות של אריק יצרו אצל שימי ואצלי חיבה לאיש, הרי ששלושה מפגשים אלו הגדילו את החיבה הזו.
כשהוא עולה למזרון אנחנו מקווים יחד איתו. כשהוא מנצח אנחנו שמחים יחד איתו וכשהוא מפסיד אנחנו מצטערים איתו. לא עליו, לא בגללו, איתו. השבוע הוא הפסיד ועם הצער זכרנו לו את כל הדרך הארוכה שהוא עשה (ואולי יעשה עוד קצת). את הקריירה המופלאה. את הניצחונות הרבים ובעיקר את האישיות. את הצניעות. את הפתיחות. את היכולות להתראיין בעיניים דומעות. את הכנות והשיתוף. לא זכור לי עוד ספורטאי כמוהו. איש רגיש, אינטליגנט ומקסים.
לא יכולתי שלא לחשוב על ההתמודדויות שלו ולעשות איזו השוואה קטנה לשלי.
ברור שבספורט לא מדובר רק בכוח או טכניקה אלא המון במנטליות. בהתמודדות עם מחלה גם יש חלק מנטלי אם כי אף פעם לא ברור כמה הוא באמת חורץ גורלות. האם דאגות באמת פוגעות בבריאות? האם אופטימיות באמת מבריאה? האם אם אגייס כוחות נפש גדולים אשפיע על מצבי הפיזי?
אם התשובה לכל השאלות שלעיל היא כן אז יש לי המון מה ללמוד מאריק זאבי.
ההתמודדויות שלנו אמנם אחרות לגמרי. אצלו מדובר בהתמודדות רבת שנים. אצלי מדובר במשהו של כמה חודשים (מקוה שהכל יסתיים בתוך כשנה ועל הצד הטוב ביותר). עם כל החשיבות של כל קרב וקרב, עדיין אצלו מדובר בקריירה, אצלי מדובר בחיים שלי. ההתמודדויות שלנו שונות לגמרי אבל אני מעריכה את האיש ודרכו להתמודד ומייחלת לאורך רוח כשלו. מתפללת שלא יהיו רגעי שפל רבים מידי ואם יהיו שאדע לאסוף את עצמי ולהמשיך קדימה. בדיוק כמוהו.
אושיקל׳ה
הניתוח וההשוואה לאריק זאבי מעניין ומרתק..בכלל, את כותבת בבהירות ובצורה נקיה וקולחת. כך שאני מוצא את עצמי קורא את הפוסטים שלך בשקיקה, ברציפות ובהנאה בלי לשים לב לשעה..
תמשיכי כך
דידי
דידי, תודה!
אושרה שלום.
אני לא ממש מנוסה בעולם הזה של הבלוגים ולכן אני מקווה שלא אעשה שטויות.
1. הבת מצווה אתמול היתה שמחה ומרשימה כפי שלא ראיתי מזמן בבת מצוות. התרגשתי במיוחד מתפילת האם שקראת בסוף דברייך והיה ניכר שהיא יוצאת מהלב.
2. מילה לגבי אריק זאבי. אחד מסודות ההצלחה שלו (וכנראה של כל ספורטאי) שאצלו כל קרב זה כמו קרב לחיים. הלקח הוא שכל אחד צריך לגלות מהם הדברים שהם קרבות חייו ועליהם להילחם.
רפואה שלימה ושבת שלום.
שלמה ,
תודה על תגובתך.
על מילותיך החמות ועל התובנות.
בשמחות!
אשרה.