בוקר טוב. אין לי מושג מה קרה לי אתמול אבל מצאתי את עצמי מעדכנת פתאום את הבלוג בכל מיני דברים שפרסמתי בפייסבוק. זה התחיל משירה ועבר לפוסטים של אחרי חו"ל. ואז תהיתי אם לשים את מה שכתבתי על לבנה ואפילו את הפוסט ההוא שפרסמתי בגמאני אחרי מסיבת פורים. לא שמתי את שני האחרונים. הזכרתי לעצמי שיש לי תקייה חדשה יחסית במחשב שקוראים לה "קטעי יומן" ואפשר לשמור דברים שם. לא הכל חייב פרסום/תעוד בבלוג. אני והבלוג זה גם ריקוד של קרבה ומרחק. געגוע והסתייגות. לפעמים חושבת להוריד אותו לגמרי ופתאום מעדכנת. שישאר ככה בנתיים. תוהה אם לכתוב עכשיו איזה פוסט עדכני על העבודה והכתיבה וסתם מקומי בחיים…
* ותודה לי' שהיא הכתובת שלי לכל הגיג והגיג לפני שהוא רואה פייסבוק או בלוג
אושיק
הכתיבה שלך מצויינת ומתקלפת. בכל פוסט את מקפיאה עבורנו תמונת מצב שקופה ומהימנה על הבפנוכו שלך באותו רגע. הבלוג שלך הוא מפה טופוגרפית או אם תרצי אוטוביוגרפית של אושרה לאורך השנים.
אל תיגעי… בפרספקטיבה של שנים את תיתגעגעי