ובכן היום הבנתי למה אני סוציופאטית ושונאת אדם באופן כללי.
ישבתי בפגישה שהיתה אמורה להיות עיסקית איכשהו ודיברתי את עצמי.
שאלתי בקול האם אני פנויה להצטרף למעגל עסקי. האם אני פנויה להכיר חברים מהמעגל ולהיות קשובה לעולם שמסביבי כדי להמליץ על אנשי עסקים מתוך המעגל למשימות שונות.
פתאום עלתה בי ההבנה שהמחלה אשמה במצב הנפשי שלי. בחוסר רצון להכיר אנשים חדשים ולהתעמק בעולמם של אי אלו אחרים.
כמו שהבן שלי אמר – "אימא זה לא פייר, פעם היית מכירה איזה חברה אחת חדשה כל שנה, השנה עם החברות שלה בקבוצת 'גמאני' הכרת 40 חברות קרובות קרובות וטובות טובות ואנחנו לא משתלטים."
נוסיף לזה שמלבד החיים שאני חיה (שהם אינטנסיבים בזכות עצמם) אני חיה גם את חייה של הגיבורה בספר שאני כותבת וקיבלתי את המסקנה המתבקשת שאני פשוט מוצפת.
דברים שאפשר ללמוד בפגישת עסקים.
