טווס בחדר המדרגות, טירת הזכוכית, במופלא ממני.

אז רגע לפני שנפרדת מהחג ונכנסת בסערה לעבודה, כמה מילים על ספרים שקראתי לאחרונה.
ראשית הטווס. טווס בחדר המדרגות. לקח לי מלא זמן. רק בעמוד 200 נכנסתי לספר באמת. זה טיפה מאכזב ביחס לחוויה שלי את הספר הראשון של גלית דיסטל אבל זה קצת בלתי נמנע גם כי באתי עם ציפיות וגם כי יש פער בין ספר ראשון של סופר שהוא בוער בקרבו במשך זמן רב לבין ספר שני שנכתב ממקום משוחרר יותר, יצירתי יותר ומבושל יותר. משוחרר יצירתי ומבושל הם דברים מצויינים לכתוב דרכם אבל הערך של הבערה הפנימית גדול מאלו בהרבה. כך לדעתי. ובכל זאת ספר מצויין.
* מסמנת לעצמי את אתגר הספר השני
אחריו קראתי בשקיקה את טירת הזכוכית של ג'אנט וולס. כל מה שאוכל לומר עליו יהיה מעט מידי ביחס למה שהספר הזה ראוי שיאמר עליו. אולי הכי טוב שקראתי בחיים. בעירה פנימית זה הערכת חסר ביחס אליו. ספר נפלא נפלא נפלא.
ואז התחלתי איזה ספר אחר שכתוב נפלא אבל כל משפט מצריך שתי קריאות או שלוש אז אחרי כעשרים עמודים שמתי אותו לנוח קצת עד שישרה עלי מצב הרוח הנכון. שימי אומר שלא צריך לסבול מקריאה. אני עוד תוהה אם ההנאה גדולה יותר כשיש איזה מאמץ שנדרש. טרם החלטתי. בנתיים שיחכה.
אז ריפרפתי על מדף הספרים בחיפוש אחרי משהו שעוד לא קראתי (כפי שעשיתי לא מזמן והעלתי בחכתי את ביתו של שומר הזכרון ואת אשתו של הנוסע בזמן) ומצאתי את במופלא ממני של אמונה אלון. דפדפתי קצת כדי לראות איך זה מרגיש. ובכן זה זרם לי מצויין (הרבה יותר קל מזה שהנחתי) אז נסחפתי אליו בשמחה. זה כיף להרגיש שהסופרת יודעת על מה היא כותב, שיש לה ידע תורני וידע כללי, שהיא מלהטטת (ומלהטת) בין זמנים, שהיא בונה את הסיפור היטב.
יש שם גם איזה אומץ לכתוב ככה על אהבת גברים. לא נרמז דבר אבל אי אפשר שלא לתהות.
אני לא בטוחה אם זו היתה כוונת הסופרת אבל אני קיבלתי שם חיזוק למה שתמיד טענתי. כל המניעים הגדולים של אנשים לחזור בתשובה ובשאלה, כל הדיבורים על אורות והארות, בשורה התחתונה הכל חרטא. אנשים הם יצורים חברתיים. הצורך להרגיש שייכים ובעלי ערך הוא כנראה יותר חזק מכל דבר אחר והוא לרוב הסיבה לרוב החזרות בתשובה והיציאות בשאלה.