אחותי כלה והגן נעול / גלית דהן קרליבך

מוכשרת זאתי. הגלית הזו.
קודם היא שימחה אותי מאוד ב"קצה". את הקטגוריה "על ספרים" בבלוג שלי הענקתי לעצמי במתנה ליום הולדתי האחרון ואת "קצה" המופלא קראתי לפניו ואיכשהו חשתי החמצה שלא יצא לי לכתוב עליו. במשך תקופה של כמה חודשים מאז שקראתי אותו הוא היה בראש רשימת המומלצים שלי. אני לא זוכרת מה לקח ממנו את הבכורה ובכל מקרה הוא נשאר מצויין בעיני. כשקראתי אותו בדיוק הכרתי מישהי שסובלת ממאניה דיפרסיה והרגשתי שהספר (אף שהמילים מאניה דיפרסיה לא מופיעים בו לדעתי אפילו פעם אחת) מדבר בדיוק על זה ומסביר או ממחיש משהו לגבי זה. נהנתי ממנו מאוד והנה עכשיו ההזדמנות לומר את זה.
ובכן השבת סיימתי את הספר המוקדם יותר שיצא מאותו בית יוצר ואין לי הרבה מה לומר מלבד "מוכשרת זאתי".
מפליאה במילים ובתאורים ובאוירה. מפליאה בדמויות ובעלילה.
זה ספר נשי מאוד.
כמו בספר הקודם גם בזה יש דמות אחת שנופלת למקומות נמוכים וזה כתוב ככה שכקוראת את לא מתפלאת. את מבינה בדיוק מאיפה זה בא לה ועל מה זה יושב. כי הנפילות שלנו תמיד הרי יושבת על משהו בנו. לא בשביל אשמה אני אומרת. רק כדי לציין שכמו שנופלים אפשר גם לקום.
הספר חשף אותי לכל מיני מילים ופתגמים במרוקאית מדוברת. נדמה לי שאף אחד מהם לא היה מוכר לי מבית אימי (המשוכנזת משהו (+:) אם משהו צלצל לי מוכר זה מהקולגות המגניבים שלי ותהיתי על השפה השלמה הזו שיש להם שמידי פעם הם מלמדים אותי איזו רבע מילה או ביטוי ומתפלאים איזו מן מרוקאית אני…