ג'אנט וולס עשתה את זה שוב.
כלומר אולי זה היה מזמן אבל עבורי זה חדש דנדש.
זה הסדר שבו קראתי את ספריה והוא הנכון בעייני:
קודם היא ריגשה אותי ממש בכוכב הכסף שעד כמה שידוע לי הוא לא אוטוביוגרפי בשום צורה.
אחריו קראתי את טירת הזכוכית שהוא סיפור ילדותה שלה והוא היה מעלף לגמרי. שמחה שלא התחלתי ממנו כי לא נראה לי שאפשר היה להעפיל עליו.
ועכשיו סוסי בר שהוא סיפורה של סבתה ושל ילדותה של אימא. שמחה שקראתי את סוסי בר אחרי טירת הזכוכית משום שיכלתי למצוא בו רמזים למה שקראתי בטירת הזכוכית.
מדהימה מדהימה מדהימה. לא פחות מכך.
הנה כמה ציטוטים ולאן שהם לקחו אותי…
"הביוגרפיה שלו היתה אמורה לטהר את שמו של הנער, להוכיח שאבא למרות ליקוי הדיבור שלו, היה טוב במילים יותר מכל אלה שצחקו עליו אי פעם…"
ספרו לי עוד על מוטיבציות לכתיבה…
***
"אם הייתי הבעלים של מערב טקסס ושל הגיהנום אני מאמין שהייתי מוכר את מערב טקסס וגר בגיהנום"
תודו שרק סופר יכול לנפק פנינה שכזו. (+:
***
"כשאלוהים סוגר חלון, הוא פותח דלת. אבל את צריכה למצוא אותה".
מוכר, אני יודעת ולוקח אותי למחשבות על היום שאחרי מכתבי השלילה מתשעת ההוצאות שיש בארץ.
***
(על הוראה) "זו היתה עבודה טובה, עבודה שעזרה לך לישון טוב בלילה ולצפות ליום הבא כשהתעוררת בבוקר"
ספרו לי עוד מה אני צריכה לעשות בקריירה שלי…
***
"… אז ככה העירונים נראים. לא שהפנים שלהם היו כל כך שונות, זו היתה ההבעה. הפנים שלהם היו סגורות. הכל הקפידו להתעלם זה מזה."
ואני אוהבת את האנונימיות של העיר אבל גם קצת מייחלת למשהו אחר.
***
"הצטערתי שאיני יכולה לקחת את כל הקורסים ברשימה, וקראתי כל ספר שהיה בספריה. לפעמים, אחרי שהייתי מסיימת ספר טוב במיוחד, נתקפתי רצון לקחת את כרטיס הספריה, לגלות מי עוד קרא את הספר הזה, ולמצוא אותם כדי לדבר עליו."
זה לא מה שאני עושה פה בעצם?
