וכך כותב ג'ייק ווליס סימונס בדברי הסיום לספר "נערה מברלין":
כתיבת רומן על השואה היא עניין מורכב וידוע לשמצה. אני מאמין כי לכתיבה ספרותית שעשויה נכון יש, בסופו של דבר, כוח מיוחד להחיות את הארועים האלו עבור הדורות הבאים. אבל לא קל לעשות את זה נכון. אני מצידי חשתי במהלך כתיבת הספר רגש חריף של חובה כלפי ילדי הקינדרטרנספורט ובני משפחותיהם. כדי להמנע מהגחכה היסטורית ביקשתי לכתוב בצורה מדוייקת וריאליסטית ככל האפשר; בה בעת לא רציתי להיות מואשם – כניסוחו של פיטר הול – כמי ש"תפס טרמפ על השואה". המשפט הזה רדף אותי לאורך כל תהליך הכתיבה, ואני יכול רק לקוות שהשגתי את האיזון הנכון ברומן זה שבידכם.
.
ותאמינו לי, הוא השיג איזון מדהים ויצא לו ספר מצויין. תקראו!
