המתיקות שבשכחה / קריסטין הרמל

יש לי נטיה לשאול ספרים מחברים. באופן הזה אני מקבלת אותם עם המלצה שאני די סומכת עליה. כיוון שכך אני נמנעת מלקרוא את הטקסט שבגב הספר. וכך קורה שלמרות שממש לא התכוונתי, סיימתי היום עוד ספר שעוסק בשואה. שואה מעוד זווית קצת אחרת מהספרים האחרונים שקראתי בנושא. אם להשוות אז הוא פחות חזק מהנערה מברלין אבל אף פעם אי אפשר לדעת אם התחושה הזו נובעת גם מהסדר שבו קראתי את שניהם או נטו מהספרים עצמם.
ככה שני משפטים שתפסו אותי (הם מופיעים בעמודים סמוכים זה לזה באותו הקשר):
"אלוהים נמצא בכל מקום יקירתי, אי אפשר לצמצם אותו לדת אחת כלשהי"
"לא משנה מה אנחנו חושבים על אלוהים, כולנו חיים מתחת לאותם שמים"
ומוזכרים בספר גם מעשי הצלה וחסידי אומות העולם ואני קוראת על השואה וחושבת כמה ספרים יש עליה ומכמה זוויות וכמה היא משמעותית בתודעה שלנו ובתרבות שלנו ובזהות שלנו ואז אני חושבת על סוריה ואומרים שאסור להשוות אבל אני מתפללת לסיומן של כל המלחמות ואני די יודעת שעוד 50 שנה יהיו לסורים המוני ספרים שיגעו באסון הענק הזה שלהם מאינסוף זוויות. חלקם גם ישאלו איפה היה העולם כשהעולם שלהם חרב.