את הספר הזה קיבלתי מתנה ממישהי יקרה שהשאלתי לה פאה מתוך גמ"ח הפאות של גמאני. כיוון שחיבבתי והערכתי אותה, לא שקלתי בכלל להחליף אותו. וכך מצאתי עצמי קוראת ספר על סרטן.
כל כך הרבה נשים בוגרות החוג לסרטן חושבות לכתוב אחר כך ספר על הסרטן שלהן. גם אותי שאלו אם הספר שלי על סרטן. ולא. כמובן שלא. מבחינתי הסרטן קיבל בלוג שלם. השוק מוצף בספרי סרטן. מה כבר אוכל לחדש שם? חשבתי שאם אחליט כן לכתוב ספר על סרטן אקרא לו בהפוך על הפוך "עוד ספר על סרטן".
הסרטן של דיוויד מנשה שונה כמובן מהסרטן שהיה לי מבחינת האבחנה והתפתחות המחלה.
הספר שלו לא ארוך (לא בכמות העמודים ולא במספר המילים בעמוד) ועד שמספיקים להכנס אליו הוא כבר מתכנס לסיום. ובכל זאת יש בו משהו חדש ויש בו משהו טוב. ואם הגעתי עם התנגדות כל כך גדולה (אבל גם עם רצון) וזה מה שאמרתי עליו אז כנראה שהוא די בסדר.
הערה: צר לי אם בביקורתיות או בקור שבו אני כותבת על ספרים אני פוגעת במישהו. בסוף זה עניין של טעם אישי, ציפיות ומצב נפשי.
סולם הערכים / דיוויד מנשה
השארת תגובה