יומנה של אנה פרנק

חני דיברה עליו לפני כמה חודשים ושימי קנה כרטיסים לאמסטרדם וקניתי אותו לפני כשנה באיזו מכירה (כי אני בעניין של סתימת בורות בהשכלה). אז יומנה של אנה פרנק.
ואם הייתי קוראת אותו כנערה בוודאי הייתי קוראת אותו מזווית של נערה ואילו עכשיו הפרספקטיבה שיש לי היא קצת יותר רחבה.
מופת ומעודן וטבעי ופשוט וברור ואמיץ ובוגר ואין פלא שבתנאים כאלו נערה כותבת באופן הזה ואבדה גדולה וממחיש את האבדות הרבות הנוספות שאין להן תיעוד דומה או בכלל.