מאה חורפים / מיכל שלו

איכשהו מצאתי את עצמי מהרהרת מאיפה יבוא הספר הבא שאקרא (מזמן לא ביקרתי בספריה) ומרפרפת על אלו שבמדף. העיניים נפלו על מאה חורפים של מיכל שלו. הספר הזה נח על המדף אצלנו בסלון כבר די הרבה זמן. אין לי מושג איך הוא הגיע אליו ולמי הוא נועד (לשימי? אלי?), אפילו השם שרשום בפנים בלתי קריא ולא מתחבר לי עם שום דבר. כך או אחרת פתחתי אותו ביום חמישי בערב ומאז ועד הרגע ניצלתי כל שניה פנויה לגמוע עוד קצת ממנו.
יש ספרים שאני קוראת אותם אני חושבת "וואו! יש לי עוד לאן לשאוף!" זה בדרך כלל קורא ברומנים היסטוריים שמצליחים לחיות תקופות ודמויות מהעבר. הפן ההיסטורי הזה מפיל עלי קסם לא מוסבר.
חייכתי כשאיפשהו בשנת 1893 הסופרת רמזה ל"גאווה ודעה קדומה" (גם בלי האיזכור החמוד הזה האסוציוסיות שלי עבדו).
הייתי דרוכה לקראת מלחמת העולם הראשונה.
מבחינתי אפשר היה לגמור את הספר שם אבל ברור שלא הנחתי אותי מידי עד העמוד האחרון.
אני יודעת שהספר הזה יצא לפני עשר שנים בערך אבל יש ספרים שהזמן לא משנה עבורם. לא נס ליחם ולא פג קסמם.