בסוף אופרה זו חוויה מעוררת חושים

פעם היה לי בראש שאני צריכה לראות מופע באלט. זה כנראה היה לפני כל תוכניות הריקודים בטלויזיה שחשפו אותנו לסגנונות ריקוד שונים ומגוונים. מפה לשם התגלגל ככה שקיבלתי במתנה מהבאלט הישראלי 2 כרטיסים. אז הלכתי עם הבת שלי שהיתה אז בת 8 בערך ותכלס, היה מזעזע. מוזיקה של סרט אימה, קריינות בגרמנית ותלבושות בסגנון תכריכים.
מפה לשם החוויה שלי עם האופרה שונה מזו בתכלית.
בנסיעתי השניה לאיטליה, לקראת סיום הביקור עלה בדעתי שכדאי לראות אופרה. בדיקה זריזה העלתה שמדובר בתענוג לא זול במיוחד והזמן היה קצר והנסיבות הצטרפו לכך שויתרנו. אבל מאז אני אומרת לעצמי שפעם צריך לראות אופרה.
פעם אחת יצא לי לשמוע זמרת אופרה באיזה מופע ונדהמתי מהאיכויות שלה. עוד חיזוק לזה שפעם אחת.. צריך לראות אופרה.
בשנים האחרונות כל קיץ יש אופרה בנמל (או בפארק) וכל קיץ אני אומרת שאסע. ואז כשמגיע היום אני מתעצלת וזה לא קורה. גם היום כמעט ויתרתי. עומס וזה. בסוף בכל זאת יצא שיצאתי. מלווה בביתי הצעירה (והיא כבר בוגרת יותר ממה שהיתה האמצעית בימי הבאלט).
זו היתה אופרה קלילה. חשיפה רכה. האופרה שרה ביטלס. לא באמת אופרה. מה לומר? היה נפלא. איכויות קול מדהימות ויכולות שרק נרמזו ובכל זאת הדהימו. מרנין מרנין מרנין.
הרבה זמן לא ראיתי מופע והרבה זמן לא הטרחתי את עצמי למשהו שעשוי לרומם את רוחי. שווה כל טיפת זיעה של אוגוסט תל אביבי. ללא כל צל של ספק תפגשו אותי פה גם בשנה הבאה.