שימי כידוע הוא נוסע מתמיד ואני כידוע מתמידה להשאר בבית. פעם בשנה ככה מזדמן לי להצטרף אליו.
ובכן, על הפרק היתה תערוכה בגרמניה כשבדיוק אני התחלתי לדבר על ברלין.
ברלין? מי מטייל לגרמניה? שימי כבר ביקר בגרמניה כמה וכמה פעמים (פרנקפורט, האנובר) אבל מעולם לא חשב עליה כיעד לטיול. ובכן – אני חשבתי. אז הוא אמר "יאללה, ברלין".
שניה לפני שהוא הזמין את הכרטיסים אמרתי שאולי בעצם לא. בכל זאת גרמניה… כלומר אם זה סיור לימודי היסטוריה שכזה אז ברור שיש מלא מה לראות, אבל חופשה? דווקא בגרמניה? אולי בעצם לא. מפה לשם ברגע האחרון הסטנו את יעדנו להונגריה (אחר כך נגלה איזה תפקיד היא שיחקה בשואה וכמה היא הפיקה את לקחיה מהתקופה ההיא אם בכלל).
יש לי נטיה לא להקדיש דקה להכרות מוקדמת עם היעד שאליו אני נוסעת. שימי לא מת על הנטיה הזו אבל היא קיימת. בהתחשב בעובדה שהוא ביקר בבודפסט כבר פעמים הוחלט שהסיור עליו.
לא הצטיידנו במצלמה משוכללת (דווקא הבת הסכימה להשאיל לנו את שלה אבל טרם למדתי לתפעל אותה) ובכל זאת צילמתי ללא הפסקה.
מחלון המטוס ראיתי מטוס אחר. יש שיאמרו "מלחיץ משהו".
(הערה: בסוף הפוסט יש גלריה של כל התמונות למי שבא לקפוץ לדפדוף מהיר נטול חפירות…)
במונית מהשדה למלון ראיתי תופעה שהכרתי מפולין לפני שנה – טפילי קיסוס על עצים ערומים. בעלי העצים מתייחסים לזה כאל מטרד אולם בעייני מדובר במחזה מרשים.
היו לנו בסך הכל 3 ימים שאחד מהם הוא שבת על כל מגבלותיה. קצר קצר קצר. ובכן נחתנו ביום חמישי ומיד גילינו שה 15.3 הוא יום העצמאות של ההונגרים ולכן הכל סגור.
מזג האויר החורפי והנסיון הטוב שלנו עם הביג באס באנגליה ובהונג קונג שכנע אותנו להעזר בשרותיו גם הפעם אולם מהר מאוד התברר שגם הביג באס לא יכול על כבישים חסומים לכבוד יום העצמאות כך שההספקים שלנו בחמישי היו די נמוכים.
ראינו את בית הכנסת מבחוץ, צילמנו את האנדרטה שבחצרו והמשכנו לרובע היהודי.
מפה לשם ראינו שלט המצביע על מוזיאון קטן. מוזיאון חנה סנש שנפתח במקום ששימש בונקר נאצי ולפי הכתוב בשלט חנה סנש נחקרה בעינויים בדיוק שם. יסלח לנו אלוהים שויתרנו על הביקור בו. משהו באיזון בין תחומי העניין שלנו לאופן בו אנו רוצים לבלות את החופשות שלנו. שכן ההיסטוריה שלנו מעניינות אותנו מאוד ובכל זאת בחופשונת הזו לא היה מקום למרתפי עינויים.
סעדנו את ליבנו בקפה תל אביב הנהדר – רמז? הוא היה נהדר גם אם הוא היה פה ולא שם.
וחזרנו למנוחה במלון.
את הקיורטוש צילמנו בלבד (מטעמי כשרות כמובן)
בערב יצאנו לשייט על הדנובה. לפחות היא לא היתה חסומה…
את יום שישי פתחנו בשוק. השוק נפתח בשש. אם אתם רוצים לקנות פרות וירקות או בשר לשבת. אם במזכרות וקשקושים חפצה נפשכם מוטב להגיע יותר קרוב לשמונה.
השוק עצמו מקורה, מסודר להפליא, שקט, מרווח ומזמין. שווה.
מהשוק לקחנו את הביג באס לחלק העתיק של העיר הלא הוא "בודה". החלפנו את האוטובוס בשאטל בכלי תחבורה חשמלי קטן יחסית.
ירדנו בנקודה אחת וטיילנו רגלית. הגרביים הטרמיות היו מעולות בחימום אלא שהנעלים שלי היו פחות עמידות ודי מהר הבנתי שאני צועדת ושוחה בו זמנית. עד כה לא נשברתי והמשכנו לטייל. תפסנו רכב חשמלי לגבעה השניה וצילמנו את פסל החרות הנשי של הונגריה.
מפה לשם החלטנו שלא להמתין לחשמלית הבאה וירדנו רגלית לכיוון המלון שלנו. ההחלטה הזו היא דוגמא לדברים הקטנים שעושים את החופש.
הרבה דברים אנחנו לא אוכלים בחו"ל אבל סושי אפשר ובפרט שהיפני שמכין אותו עבר הכשרה בסושיה של נמל תל אביב….
מפה לשם גיליתי שגם המעיל הנפלא שלי לא באמת מיועד לשעות של טיולים בגשם ולא היתה ברירה אלא ללכת למלון ולהחליף את כל המלתחה. היציאה הבאה היתה חייבת להיות למקום סגור והמרווחים העיקריים היו הילדים (דקטלון, קניון…)
בשבת בבוקר השמים הפתיעו אותנו והרעיפו עלינו 3 שעות שלמות בלי גשם. צעדנו רגלית לנעלים שעל הדנובה. הופתענו לגלות שאין שם מילה על גרמנים או יהודים. לפי מה שכתוב שם זו אנדרטה לקורבנות יחידת צלבי החץ (שמאוחר יותר הובהר לנו שמדובר ביחידה הונגרית נאצית).
המון שיירי נרות ושיירי פרחים גרמו לאנדרטה להראות מוזנחת וחבל. לרגע שקלתי לאסוף את הכל בעצמי ובכל זאת ויתרתי (בין השאר כי היתה שבת וטלטול ולא ראיתי באזור שום פח אשפה).
עברנו ליד בית הפרלמנט וחזרנו דרך כיכר העצמאות (או משהו כזה).
מצאנו במקום אנדרטה שהתברר שהוקמה באישון לילה ותחת אבטחה והדעות לגביה חלוקות מאוד. האנדרטה מציירת את ההונגרים כמלאכים שהיו נתונים למתקפה של נשר נאצי. ממול ישנו מיצג ספונטני שמנסה (די בהצלחה) לתת ביטוי לזוית אחרת לגמרי על ההיסטוריה של הונגריה. המיצג הספונטני כולל תמונות המתעדות הונגרים המשלחים יהודים למחנות, חפצים של יהודים (מזוודות), תמונות של מיקלוש הורטי (מי שהיה ראש ממשלת הונגריה בין מלחמת העולם הראשונה לשניה) נוסע ברכב פתוח עם היטלר וטקסט כתוב ומנויילן (גם בעברית) המסביר קצת על ההיסטוריה. על פי הכתוב שם, הורטי, גם חוקק חוקים שהגבילו את היהודים ובכלל ההונגרים קיבלו את הגרמנית בפרחים במקום רובים וסייע בצורה יוצאת דופן בגרוש יהודים.
כשאני אומרת לא לברלין אני מתכוונת לא לברלין ומצד שני עד כמה שידוע לי, גרמניה לפחות מסתכלת על העבר שלה בעיניים פקוחות ומנסה לחנך כך שארועים דומים או גזענים לא ישנו בה לעולם. מסתבר שהונגריה פחות מצטיינת ביישור מבט והסקנת מסקנות.
באותה גינה ראינו מקרוב וברוב פאר והדר את הקיסוס. ובכן, היתה שבת. אילו היתה לי אפשרות לצלם הייתי עושה מזה ניסים ונפלאות…
בשיטוטינו בחזרה למלון נתקלנו במיצג ספונטני נוסף לכבוד מייקל ג'קסון. תהינו על הסובלנות של העיריה כלפי מייצגים עצמאיים.
עם צאת השבת מיהרנו לתפוס את הסיור הלילי של הביג באס אולם מזג האויר הגשום לא אפשר לראות המון דרך החלונות. ראינו את כיכר הגיבורים בחטף ומאחוריו הבליחה לרגע טירה מרשימה. דברים שיחכו לפעם הבאה. אם תהיה פעם הבאה.
עכשיו היינו צריכים להחליט או על בירה בפאב הקפוא (באמת יש כזה דבר) או על קפה ב "cat cafe". בחרנו בקפה חתולים.
המעלות ירדו וירדו ובודפסט צ'יפרה אותנו בשלג מפתיע. קמנו לעיר לבנה לגמרי.
אם בתחילת הטיול הסתכלתי על פתח ביוב ועלו לי אסוציאציות על יהודים שהתחבאו בכאלו מקומות הרי שבסוף הטיול השלג שימח אותי כל כך שלא שבתי להרהר בחורי הביוב ובמשמעויות של זה על זה.
אז כפי ששמתם לב השואה ליוותה אותנו בכל הטיול הזה. אולי כי בשנתיים האחרונות קראתי המון על השואה, אולי כי ראיתי סרטים ואולי כי ביקרתי בפולין. אולי מעכשיו ככה זה יהיה באירופה. יחד עם זאת ואולי זה ישמע לא לגמרי אמין אבל אני חייבת לומר שבהחלט היתה חופשה נעימה.
רשימות לפעם הבאה (אם תהיה) –
• אומרים שהספא בבודפסט הוא ממש מציאה.
• שמעתי שיש איזו עיירה ציורית שלא הספקנו להגיע אליה.
רשימות גם לא לפעם הבאה –
• מוזיאון הטרור (לפי ההקלטה של הביג באס המוזיאון מתעד את אכזריות פלוגות החץ במלחמת העולם השניה)
