פעם פחדתי מספרים של מעל 300 עמודים. אחרי שקראתי את הטרילוגיה של קן פולט (כל ספר בין 900 ל 1100 עמודים) אני כבר לא פוחדת (אם כי עדיין כבד לי להחזיק) ובכל זאת לפעמים אני חושבת שאין הצדקה.
פרש הברונזה הוא ספר לא רע בכלל אבל בעייני הוא לא מצדיק את 689 (משהו כזה) עמודיו. כש 50 עמודים מוקדשים למימוש אהבה אני שואלת עצמי, אוקיי, מה הלאה…
קצת הרגשתי שהיה נסיון לעשות סדר בעלילה באמצעות חלוקה לפרקים. יש פרקים מספריים ויש פרקים עם שמות ויש חלקים ויש 2 ספרים. נראה לי שמישהו איבד שם ידיים ורגלים.
בכל זאת קראתי עד הסוף. בכל זאת הייתי סקנית לגבי הרקע ההיסטורי ולגבי הדמויות עצמן. אז חוץ ממה שהפריע לי, מדובר (לדעתי) בספר טוב.
