כשחזרתי מיוון (אתמול) שימי שאל אותי איך היה. השבתי לו "בעיקר טוב". כי ברור שהיו גם רגעים קצת פחות נינוחים. שני אנשים שונים לא תמיד מנגנים בדיוק את אותה מנגינה. לשים שני אנשים שרגילים לפרטיות ומרחב, יחד 24 שעות ביממה ולהחזיר אותם יחד במובן העמוק של המילה, זה לא מובן מאליו.
לסוע יום אחרי זכיה בארויזיון (ואחרי תקיפה איראנית כושלת) ולהיות נוכחים שם בזמן מהומות בגבול עזה וסיקור עויין זה מעבר דרסטי וקשה.
בסופו של דבר אני שמחה על שבירת השגרה הזו ועל הרגעים כולם. הכייפים, המצחיקים, המרגשים, המביכים, הטעונים, המאתגרים, המקרבים והמעמיקים. אני שמחה שפרגנו לעצמנו את זה. שמחה ביעד שנבחר. שמחה באופן שבו חווינו את אתונה.
עכשיו תראו. כי יש מה לראות.
(לחובבי התמונות ושאינם חובבים מילים – בסוף הפוסט גלריה של כל התמונות ברצף)
נחתנו באתונה ביום ראשון בערב. המטרה הרשמית היתה קונצרט שסנדרה רצתה לראות. המטרה המשנית היתה שבירת שגרה…
בשני בבוקר יצאנו לשוטט בעיר. מפה לשם התגלגלנו לבניין הממשל בדיוק בשעה של חילופי משמרות משעשעים משהו.
בזמן שאומן רחוב כלשהו פיסל את שמה של ביתי על שרשרת הסתכלתי ימינה ושמאלה ולמטה ולמעלה וזה מה שראיתי
מהר מאוד גילינו שאתונה היא עיר של עתיקות. עיר שיש לה עיר תחתית. שכל מקום שחופרים בה מגלים טונות של היסטוריה ולכן יש בה רצפות זכוכית למכביר. מרגיש כמו ללכת באויר.
שוטטנו לנו במקומות המתויירים. שווקים, כיכרות, מאכליות…
טיפסנו לכיוון האקרופוליס אך בעוונותינו ויתרנו על הכניסה לאתר והסתפקנו בהתרשמות מבחוץ ומסביב…
כיתתנו רגלינו עוד ועוד בחיפוש אחר שכונה קטנה שנקראית "אנפיוטיקה". לפי מה שסנדרה הסבירה לי מדובר בתושבי אי מסויים שהעתיקו את הכפר שלהם לגבעה סמוכה לאקרופוליס.
סנדרה אומרת שבאתונה אם ימחקו את הגרפיטי הקירות עלולים לקרוס…
ולסיום היום הראשון – הקונצרט! את הבדיחות ביוונית לא הבנו אבל את המוזיקה הבנו היטב. היה חזק ומרשים ועוצמתי. סטמטיס ספאנודאקיס. זה השם. בסוף הצלחתי לשנן.
ליום שלישי סנדרה הזמינה לנו מראש סיור עם מדריך מקומי. מדובר בפרוייקט עירוני שצריך לאמץ גם בישראל. בחור מקומי שאינו מדריך מקצועי מתנדב להקדיש שעתיים להכיר לתיירים את העיר דרך העיניים שלו.
בזמן שהמתנו לו בכיכר מונסטרקי הבחנתי (שוב) בערבוב העתיק והמתחדש בכל מקום אפשרי באתונה. חפירות ומעקות, זכוכיות ושימור.
המדריך שלנו, שנדמה לי שקוראים לו אנטוניוס, הראה לנו את מקומות הבילוי השווים בעיר. אלו שמיטב כספו הושקע (שקע) בהם באופן שלא ישוב…
בתמונות: מועדון הבוז (אלכהול ביוונית) שאת תקרתו מעטרים אוסף תרנגולים שהיו חלק מפרוייקט עירוני כלשהו ובקומתו העליונה ישנה גלריה המארחת תערוכות כאלו ואחרות ומועדון dogs 6.
מפה לשם היוונים מפגינים. אנטוניוס נשמע די אדיש ביחס לזה. ימין ושמאל הם שניהם אכזבה גדולה בעיניו. ההפגנות מבחינתו הם רעשי רקע לא ברורים.
המדריך החביב שלנו הוא בוגר הצבא היווני והיה חלק משיתופי פעולה כלשהם עם הצבא הישראלי. אולי זה מסביר את החיבה שלו למספר 3. לשיטתו כל דבר מתחלק ל 3 חלקים…
שלושה בניינים מרשימים שהוא קורא להם הטרילוגיה – בניין האקדמיה, האוניברסיטה והספריה.
למדנו שכל ההשראות/המוזות הן נשים. על קירות הבניין מצויירים מלך יוון ונשים המייצגות את כל תחומי המדע האפשריים.
משם נכנסנו לשכונת קסרכיה (מקווה שאני כותבת את זה נכון). השכונה הזו עשירה בגרפיטי אפילו יותר משכונות אחרות. לדברי אנטוניוס חלקו אומנות וחלקו סתם השחתה. לשכונה הזו יש מעמד מיוחד שאנטוניוס התאמץ להסביר לנו אף כי גם הוא מתקשה להבין אותו. הכוחות הפועלים בה הם תושבי השכונה שמגלים עצמאות ביחס לעצמם ומטפחים את סביבתם גם ללא עזרת המדינה ואנרכיסטים שאמורים לכאורה לתמוך בפעולות עצמאיות של תושבי השכונה. בפועל לפעמים אלו יורים ברגל של אלו.
הממשל מצידו מעניש את תושבי השכונה על גילויי העצמאות שלה ועל ההכלה שלה את האנרכיסטים בכך שהוא מונע ממנה שיטור למשל. בכניסה לשכונה ישנו רכב משטרתי שמסמן גבול דמיוני בין האזור המפוקח לשטח ההפקר.
לפי מה שאני הבנתי הממשל משתמש בשכונה זו להוכיח את נחיצותו ובעיתות מסויימות אף מעודד את האנרכיסטים שבה להפגין ולהתפרע.
שתי שלשות נוספות שהמדריך שלנו בחר להראות לנו הן שלוש דרכים להתמודד עם שימור והתחדשות ושלוש מסעדות שמספרות את התפתחות תחום המסעדנות ביוון.
שימור והתחדשות: 1 – לגדר ולא לגעת. 2 – לא לעשות כלום (לא להרוס ולא לשמר) 3 – לשלב בבניה חדשה
מסעדות: 1 – מאכליה ללא תפריט. מקום פשוט מתחת לאדמה. באים, אוכלים מה שיש והולכים. 2 – מבנה מגורים ישן שהוסב למסעדה וגלריות (לא זוכרת מה עוד אנטוניוס הסביר לגבי זה) 3 – מסעדה עדכנית שמגישה את המיטב העדכני של יוון
בין לבין נחשפנו לכותרות מבאסות בעיתון. למרבה הפלא המדריך המקומי שלנו הסכים איתי שהעברת השגרירות היא רק תרוץ…
חלק מההפגנות (אולי אלו שאינן פוליטיות. אם יש דבר כזה) אנטוניוס ידע להסביר היטב. הפגנת מנקי הרחובות נגד שינויים בחוזי העבודה.
בדרך עברנו בבניין השוק. באזור הבשר לא אזרתי אומץ לצלם. קצת דגים ופרות ים בכל זאת מוגשים לכם כאן ועלי גפן שיהיה מה לגלגל…
על הדרך
סוף הסיור. גרפיטי גם על הרכבות. רק לציין שתוכנן גם ביקור בבית הכנסת ובאנדרטת השואה אך הזמן לא הספיק והרגלים כבר נשברו….
את יום רביעי הקדשנו לגיחה לפיראוס. נדמה לי שנזקקנו ליום מנוחה. ללכת לאט, לראות, לנשום. בלי הסברים ובלי לנהל שיחה ממושכת בשפה שהיא לא שפתנו. אויר וים. שמים ומים.
לחזור לאתונה ולחטוף את ההסברה הפלסטינית בפרצוף
אחרי מנוחה במלון יצאנו לסושי סמוך לכיכר מונסטרקי אבל סמוך גם לשכונת פסירי שמסתבר שיש לה חלק תוסס ושמח בחיי הלילה של אתונה…
להתראות אתונה. היית טובה אלינו. אהלן תל אביב. הספקנו להתגעגע.
ופה כל התמונות ברצף….
