קרן, האחות האונקולוגית המקסימה של קופ"ח מכבי במודיעין, סיפרה לי שיש בפייסבוק קבוצה בשם "גם אני חליתי בסרטן השד" שיש בה מאות חברות והיא מהווה מקום מאוד תומך. מיד אחרי שסיפרתי לילדים על המחלה הצטרפתי לקבוצה. במשך מספר ימים קראתי. אחרי מספר ימים כתבתי הודעה בזו הלשון:
"שלום לכולן. קרן (אחות אונקולוגית בקופ"ח מכבי במודיעין) סיפרה לי על הקבוצה הזו והצטרפתי אליה מיד אחרי שסיפרתי לילדים שאני חולה (שלא יגלו את העניין באמצעות הפייסבוק). בימים האחרונים אני קוראת פה כמעט כל מה שמתפרסם. מחר אני אמורה להתחיל טיפול ב AC. אני קצת מפחדת. משתדלת להרחיק מחשבות רעות. מכינה מה שאפשר (את הבית והסביבה) ומשערת שאני אקלוט לאיזו צרה נפלתי רק כשיתחיל הקושי הפיזי. שמחה שאתן כאן למרות שאנחנו עוד לא ממש מכירות. שיהיה יום מוצלח. "
קיבלתי עשרות תגובות כולל הזמנות לפנות בפרטי, הזמנות להפגש ומספרי טלפון להתקשרות. התקשרתי למישהי שנקרא לה בשם סיגל שסיפרה שהיא שבועיים וחצי לפני בתהליך וששיחה שהיא ניהלה עם מישהי לפני שהיא התחילה בטיפולים עשתה עבורה את ההבדל והיא רוצה להעביר לי את אותם דברים. היא אמרה שהכל בראש ואם באים במחשבה שהולך להיות קטסטרופה אז תהיה קטסטרופה ואם באים במחשבה שאפשר לעבור את זה באופן סביר אז זה יעבור באופן סביר. היא אמרה שכל אחת מגיבה אחרת אבל גילי הצעיר הוא לטובתי בעניין הזה. היא המליצה לסגל סדר יום קבוע וסיפרה שהיא עצמה הולכת לעבודה (שבוע כן שבוע לא) למספר שעות. זו ללא ספק היתה שיחה מעודדת. השיחה הזו עשתה לי את השבוע וחצי הראשונים להרבה יותר טובים. בימים האחרונים סיגל נעלמה מהפייסבוק ואני מאוד מקווה שהיא בטוב.
הקבוצה היא קבוצה סגורה. אנשים מבחוץ יכולים לראות מי החברים אבל לא לקרוא את מה שכותבים שם. מקום טוב לתמוך ולהתמך. לקחת בחשבון שקורה שמי ממאות חברות הקבוצה "עוברת לצד השני". תמיד לדעת את המצב שלך ולשמור על אופטימיות.
