ההתמודדות הרפואית שנדרשתי אליה איננה סוד. אני לא רואה שום סיבה שהיא תהיה סוד. זה מנוגד לטבע שלי להסתיר דברים ואין לי שום כוונה לבזבז טיפת אנרגיה על הסתרה. ממילא בתוך ימם ספורים אחבוש פאה או כובע אז מה העניין בכלל?
מי שיוצא לי לספר לו באופן אישי על המחלה ושואל אותי אם זה סוד או אם מותר לספר אני בפרוש אומרת שמותר לחלוטין. אני אומרת יותר מזה, זה מתיש אותי לספר לכל אחד אישית, זה מתיש אותי להתמודד עם התגובות המעודדות מידי או המתרגשות מידי. אין לי כוח לחשוב על הצד שמולי ואם ואיך נכון לספר לו: "לא נעים לספר באמצע ארוע כמו בר מצווה" או "מסכנה, אימא שלה נפטרה מסרטן לפני פחות משנה".
נכון שאני יכולה לנהל שיחות עם האנשים שמסביבי בלי לדבר על המחלה אבל יש בזה משהו מלכותי כרגע. לא אומרת שמרגע שסיפרתי אי אפשר לדבר על דברים אחרים (להפך רצוי מאוד לדבר על הדברים הרגילים) אבל מתבקש לעבור דרך זה, להתמהמה שניה ולהמשיך הלאה.
אני גם חושבת על האימא של חברה של הבת, שמבקשת שאאסוף את הבת שלה אלי יומיים אחרי טיפול, סביר להניח שהיא תרגיש מאוד לא נעים מאוחר יותר כשמישהו (או אני) יספר לה על הטיפולים.
אז אני אומרת חזק וברור. רב סרן שמועתי, אתה מוזמן להתחיל לעבוד ובמרץ. תחסוך לי את השאלות מי יודע ומי לא ואיך לספר ותחסוך לי גם את הצורך להניד ראש בהבנה כשהעולם מציף אותי בדברי עידוד ותמיכה.
רב סרן שמועתי עובד לאט מידי לטעמי
8 תגובות
השארת תגובה
אושיק את מקסימה. מבטיחה להפעיל את שמועתי בהקדם…
חן חן יקירה. עכשיו גילית לכולם את שם הילדות השמור הזה… (+:
אשרה, אני מחכה שעמי יגיע הביתה כדי להתחיל להפעיל את "שמועתי", ואחכה לבוקר כדי להתקשר אליכם. נשיקות מכולנו!
שתי האביבות בחיי אחת אחרי השניה, מן צרוף מקרים שכזה.
אכן נדבר בבוקר…
אשרה.
הי אשרה!
אז סרן שמועתי הגיע גם אליי…כן כן השכנה שלך…קראתי את הבלוג, אהבתי את השנינות וההומור, וכמובן את השירים…את פשוט מוכשרת (ונראה לי שאת יודעת את זה..). אני ב ט ו ח ה שאת תבריאי, כך שאני לא דואגת, במיוחד לאור התמיכה והאהבה שאת מוקפת בה. נתראה בוודאי מתישהו ברחוב (כשתצאי לטייל עם הכלב עם כובע או פאה או מה שלא יהיה…), ובינתיים אשמע לעצתך ואלך להיבדק…אחרי פסח כמובן, כי למי יש זמן עכשיו…
חן חן עידית על תגובתך. מחמאות זה טוב לבריאות, לא? אני מתכוונת להחלים. לא רואה אופציות אחרות. סביר שנתראה עם הכובע כי הפאה מעלה אבק פה על המדף ושאני שמחה שתלכי להבדק. תביאי רק בשורות טובות!
הי אושרה יקרה.
גם אנחנו איתך!
קראתי את הבלוג אחרי שהבנתי (סרן שמועתי…).
היכולת שלך לכתוב, לגעת ברגש, בחוויה- אין כמוך- את מדהימה!
כמה כח ועוצמה את מעבירה – בבלוג, וכמה בריאות יש בהומור וביכולת שלך להסתכל על עצמך ולתאר את שבליבך.
את גדולה מהחיים!
שולחת חיבוק גדול.
תודה ריקי.
רב סרן שמועתי ממש כשל במשימתו כי נדמה שלי שבמקרה שלך זה יותר רב סרן אבו גרא (כמו ששימי קורא לי עכשיו).
תודה על התגובה המפרגנת.
אשרה.