פלאש מוב!!!

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=c5ilhwGz02E[/youtube]

יום שישי בבוקר. הנמל לבש ורוד. אני מגיעה עם ביתי הקטנה. זו הפעם השניה (לפחות) שהיא מצטרפת אלי לפעילות של גמאני. כיף לי איתה. גם אחותי מגיעה עם ביתה הגדולה. הן למדו את הריקוד בבית. 9 בבוקר ואנחנו בחזרות במועדון סגור. 11  ואנחנו בשמש. אמורות להסוות את עצמנו בשלל צבעים אבל המשמעת חסרה. גם העובדה שאנחנו קבוצה מגובשת מקשה עלינו להתסתוות בקהל. אנחנו דבוקה ורודה וגדולה. מהבחינה הזו הפלאש מוב הוחמץ. עוברי האורח הרגישו שמשהו מתרחש. אחותי הגדולה מצליחה להגיע רגע לפני שהמוזיקה מתחילה. היא נשואה לנהג שודים. היא לא באה לרקוד. באה לראות את אחיותיה הקטנות ואת הקבוצה המטורפת הזו שכל כך עזרה ועוזרת לאחותה הקטנה (אנכי כמובן) לצלוח את התקופה המורכבת הזו. משום מקום גם גיסתי מגיעה. צרוף מקרים מטורף. שום ידיעה מוקדמת.

מתחילים לרקוד. דקה וחצי של ביחד. ממש ביחד. ואח"כ המסיבה מתחילה. רוקדים בכיף. בלי תנועות מוגדרות מראש. כיף. שמח. אהבה. כלום לא כואב לנו כשאנחנו ביחד.

11  וחצי מתחילים להתפזר. יש לי בר מצווה ביקנעם. רגע לפני שהגעתי לרכב – גשם. גשם מטורף. מישהו שם ממש דאג לנו למזג אויר טוב בזמן הריקוד.

עכשיו באזז. תפיצו!!!

ולכו להבדק. כבר אמרנו, נכון?

למי שלא הספיק, הנה הצצה למתחם החזרות:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=5FvePYkB-_o&feature=youtu.be[/youtube]