העובדה שזמני בידי מאפשרת לי לעשות כל מיני דברים שבשגרה קצת פחות אפשר. אחד הדברים שנחשפתי אליו לאחרונה הוא סדנת הפיסול בזכוכית של מיכל מנחם, חברתי לקבוצת הפייסבוק "גמאני". למה לא? שאלתי את עצמי. למה לא באמת?
אז התקשרתי. בררתי עלות ומשך זמן והצגתי את הפרטים בפני חברתי היקרה, חגית. חגית, כך מסתבר, היא הקורבן הקבוע שלי להתנסויות שונות ומשונות. בפעם הקודמת זה היה יוגה צחוק. עד היום היא לא לגמרי סולחת לי על זה. קיוויתי שהפיסול בזכוכית יהיה קצת חוויה מתקנת. ואם לא מתקנת אז לפחות מגבשת.
התייצבנו שתינו בסטודיו של מיכל ביום ראשון בבוקר. התפעלנו מכל הדברים היפים שמיכל עושה (באמת שיש מגוון מטורף) וגילינו מה אנחנו אמורות לעשות. עכבר קטן וחמוד מזכוכית. לפחות הדוגמא היא קטנה וחמודה. אין ערבות לגבי העכבר שאנחנו ניצור. (+:
מיכל הסבירה והדגימה ולאחר מכן הנחתה אותנו להתחיל לעבוד. הפעלנו מבערים. מיכל פיזזה בין שתינו במהירות ובדייקנות משום שכל עיכוב באש או מחוצה לו עלולה להשפיע שלא לטובה על העכבר המתהווה.
היינו שם שעה וחצי, דיברנו, צחקנו, עבדנו ונהננו. יצאנו עם שני עכברים קטנים וחמודים. בן זוגי התפעל מהיצירה ואילו בן זוגה של חגית אמר שהקנגרו יצא חמוד. אולי זה קשור לעובדה שהוא אוסטרלי. הבן זוג כמובן. וגם הקנגרו.
נדמה לי שהפעם הצלחתי קצת יותר עם חגית. היא תצטרף אלי גם למפגש השני (והאחרון) בסטודיו של מיכל. בפעם הבאה – ארנבון.
אז אם עשיתי לכם חשק: זה הקישור בשבילכם
תקשיבי, נקרעתי מצחוק בקטע של הקנגרו.
אני מתה על הכתיבה שלך, אחלה פוסט
מיכל
את רואה, מיכל? כל אחד צריך להתמקד בדברים שהוא טוב בהם.
(אבל מותר גם להתנסות בדברים אחרים…(+:)
אה ,וברשותך אני משתפת.
הרשות נתונה.
מתי את מתחילה בנחלת בנימין ?
כבר כבר. עוד דקה מתקשרת לתאם העמדת דוכן. (+:
בנחלת בנימין יש כבר משהו שמפסל על מבער ב"לייב" תותח אמיתי.
יש שם מקום רק לאחד כזה.