בהמלצת אחותי ומתוך מחשבה על ביתי שחוגגת בת מצווה כחודש אחרי שאסיים את הטיפול הכימותרפי, הלכתי עוד לפני התחלת הטיפולים להזמין פאה. חיפשתי את המקום הטוב ביותר שיכין לי את הפאה הטובה ביותר, משיער טבעי כמובן ללא התחשבות במחיר.
באתי עם אלבום תמונות במטרה להשאיר תמונה של איך זה אמור להראות. איש הפאות (נקרא לו "הפאן" עם אלף קמוצה), צילם אותי במצלמתו במקום זאת ושידר בטחון רב ביחס לאופן שבו הפאה צריכה להעשות ולהראות.
חזרתי למקום אחרי 3 שבועות, יום לפני הטיפול השני, לעשות קרחת ולקבל את הפאה. הומלץ לי על ידי כמה וכמה יודעות דבר ובעלות נסיון שלא להגיע לנשירה מטורפת עם שיער ארוך בשל הקושי הרגשי הכרוך בכך. ילדי הצטרפו אלי וכן שתי אחיותי. המטרה היתה לתת להם (לילדים) להיות חלק מההתרחשות ולהקל עליהם לקבל את השינוי.
כתנאי לעשיית קרחת יזומה וידאתי ששורשי השיער שלי אכן נחלשו (לפי דבריה של העובדת הסוציאלית באסותא, ב 28 שנות עבודתה, היתה רק אישה אחת מבין מאות החולות שטיפלו שם ששערה לא נשר ולי היתה ציפיה כמוסה להיות השניה). דבר נוסף, ביקשתי לראות את הפאה מראש.
ראיתי פאה עם שיער קצת גלי ותהיתי על זה. הפאן אמר לי בבטחון שגם השיער שלי גלי ולא מקלות ואני הסכמתי איכשהו. רק מאוחר יותר באותו יום נזכרתי בתקופות שהיה לי שיער ארוך ממש וגלים לא נראו בו. הפאה היתה עם שיער ארוך ומדורג. הכוונה היתה שיגזרו אותה באורך שאבקש. על בסיס זה הסכמתי להתקרח (הברירה שעמדה בפני היא למשוך עוד יומיים, לא יותר) מאוחר יותר הבנתי שהוא היה מדורג מידי.
נכנסתי לתא צדדי במכון הגדול יחסית מלווה באחיותי וילדי. חשבנו שהילדים יקבלו מכונות וישתתפו ב"מסיבת גלח מצומצמת". מסתבר שאף אחד מאיתנו לא באמת היה מוכן למסיבת גלח. הבת המקסימה שלי ניחמה אותי שזה זמני אבל אחרי שניות בודדות שתי הבנות מצאו את דרכן החוצה ואחות אחת שלי יצאה להיות איתן. הבן נשאר קצת יותר, אפילו ניסה לגלח בעצמו אבל אני עצמי לא הייתי מסוגלת להסתכל במראה ועצמתי עיני. הבן שלי שראה קצת יותר עמוק לתוך התהליך (שנמשך דקות בודדות כמובן) מצא את דרכו החוצה פחות או יותר באותו זמן שאני התחלתי לבכות. אחותי המקסימה שנשארה איתי חיבקה אותי וניחמה אותי במילים חמות וטובות. מיד בסוף הגילוח הפאן הניח את הפאה על ראשי ואני יצאתי לרחבה המרכזית של המכון. ילדי ראו אותי עם הפאה והחלנו לסדר אותה (לגזור פה ושם).
בשלב מסויים ביקשתי מאחותי לצאת עם הילדים כדי שאוכל לראות את הקרחת. אחרי הכל זה מראה שלא אוכל להתחמק ממנו יותר משעות בודדות. הייתי המומה מהמראה החדש, היד שלי הסתירה את הפה שלי ודמעות הרטיבו את לחיי. ממש כך. אחרי דקות בודדות הצלחתי לקבל את המראה החדש ואפילו לאהוב אותו. כיוון שברגע ההוא עוד היו שורשי שיער מפוזרים על כל ראשי הקרחת לא היתה נראית של טיפולים כימותרפיים אלא סתם בחירה "קולית ומגניבה". אהבתי את מה שראיתי.
ביקשתי מאחותי (זו שיצאה עם הילדים) לומר להם שאני בלי פאה והם מוזמנים לראות אם הם רוצים. הגדולים נכנסו קודם. הם מצאו אימא מחייכת ומחבקת וקיבלו את המצב החדש די בסדר. שוב שמעתי משפטים מקסימים מהבת שלי על זה שאימא זה אותה אימא והם אוהבים אותי בכל מצב. אחרי דקות ספורות גם הקטנה אזרה אומץ והצטרפה. היה לי חשוב שיראו את זה כי אין סיכוי שאחביא את זה ממי שחולק איתי את אותו בית.
אח"כ עוד המשכנו לנסות להתאים את הפאה כמה שיותר. נעתי בין שביעות לחוסר שביעות רצון וכבר ביליתי (יחד עם כל הפמליה) שעתיים שלמות במקום, מה שהיה ממש ממש קשה ומתיש. מי שמכיר אותי יודע שכשמגיעים לחנויות בגדים והתלבטויות לגבי יופי, הפתיל שלי די קצר. אם אני מתלבטת מידי אני פשוט לא לוקחת. פה לא היו המון ברירות סבירות ויצאתי עם הפאה לכיוון הבית.
אמרתי לבנות שלי שאני לא ממש מתחברת לפאה ואני ממש מעדיפה כובעים או אפילו קרחת (למרות שבעוד יומיים כשייעלמו כל שורשי השיער המראה יהיה פחות מלבב). הן ביקשו שאחבוש את הפאה משום שלהן זה מרגיש יותר קל.
זה המקום לעצור לאפיזודה קומית משהו: הכלב שלי, זה שכבר 3 שנים אני מוציאה לטיול בערך פעמים ביום קיבל אותי טבעי לגמרי עם הפאה אבל כשהורדתי אותה הוא התחיל לנבוח עלי בטרוף. כלב בן כלב, עכשיו גם הוא צריך פסיכולוג? הוא כנראה חשב שחטפתי את האימא האמיתית שלהם ובאתי להשליט סדר חדש בבית. כיוון שאני מאמינה בריפוי עצמי (אולי עם קצת עזרה מבחוץ) , נתתי לו עונש לישון לילה אחד בחצר. זה כנראה סידר לו משהו בראש. תוך 48 שעות הוא התחיל להפנים את השינוי ולהבין שאני אני עם ובלי הפאה. הלוואי ואצלי תהליכים יקרו כל כך מהר.
למחרת בבוקר ליוויתי את הקטנה לבה"ס כשפאה לראשי ואני מרגישה קצת כמו בובה בחלון ראווה שהניחו לה פאה על הראש (שלא לומר דמות בארץ נהדרת). מאוחר יותר שמתי פעמי לקניון לקפה עם חברה. החברה איחרה בדקות בודדות ואני מצאתי את עצמי יושבת על הספסל ובוכה. ברגע שהיא הגיעה אמרתי לה שאנחנו הולכות לאוטו להחליף. היה לי כובע באוטו. נכנסנו לרכב, הורדתי את הפאה ושמתי כובע. יצאתי מהרכב קלה הרבה יותר ושלמה הרבה יותר. אפילו מחייכת.
אז תוכנית הפעולה היא כזו: בימים הקרובים אחותי תבוא אלי ויחד נלך לספרית שמספרת אותי כבר שנים כדי שהיא תגיד מה לא נכון בפאה. אח"כ נשלח את המלצותיה למכון הפאות (בתוספת תמונה שלי מלפני הקרחת ותמונה עם הפאה – לי ההבדלים נראים מאוד בולטים) ונקבע שם תור ליום שיפוצים. כן, יש אפשרות גם להאריך פאה. עד הבת מצווה של הבת אנחנו חייבים לפתור את העניין הזה כך שאוכל לחבוש את הפאה ולהרגיש טוב איתה. רעיון נוסף שעלה לי בראש – ללכת למדוד פאות מוכנות, אולי אמצא משהו שיתאים לי.
מי שהספיק לראות את הפאה אמר לי כמה היא יפה ונראית טבעית לי אבל אני עצמי לא מצליחה לראות את זה כך. אני כן חושבת שהיא לא נעשתה מספיק טוב אבל ברור לי שאני גם רגישה פחד לעצם העובדה שזה פשוט לא השיער שלי וכמה שהם לא יהיו מקצוענים, זה כנראה לא יספיק. משמע – העבודה היא לא רק על הפאה אלא גם על העמדה הרגשית שלי מול זה.
אז תודה לאחיותי המקסימות שבאו איתי ודאגו לי ולילדים, חילקו בניהן את התפקידים באופן הכי טבעי שיש וזרמו איתי לגמרי (הפאן כנראה פחות נהנה מהליווי המסיבי שהיה לי). ותודה גם לאחותי השלישית שלא היתה איתנו אתמול אבל מבקרת אותי בתדירות גבוהה מאוד ומשמחת אותי תמיד.
ולמי שהולכת להזמין פאה יש לי מעט המלצות:
- קחנה איתכן תמונה טובה שלכן שמראה את התסרוקות שלכן כפי שאתן רוצות שהפאה תראה, השאירו את התמונה במכון הפאות. אל תסמכו על איך שהשיער נראה בבוקר שבו אתן להזמין פאה או על הצילומים של הפאן.
- אמרו לפאן איך השיער שלכן נראה כשהוא רטוב. זה יעזור לו להבין אם השיער באמת גלי או חלק (זה משהו שחשבתי עליו רק אתמול בלילה, כשהראו לי את הפאה היא היתה אחרי חפיפה והשיער היה לחלוטין גלי, כשהשיער שלי היה רטוב הוא היה לחלוטין חלק)
- הבאנה אתכן את התמונה גם ביום איסוף הפאה שתוכלו לראות ולהצביע על הבדלים אם יש כאלו.
- תזכרנה שחלק מהקושי (אם יש כזה) הוא רגישות כללית שלא קשורה במליון אחוז לפאה אלא לסיטואציה הכללית.
- תשתדלנה לפרגן לעצמן ללכת כמו שנוח לכן ואם הפאה ממש קשה לכן, כובע מגניב או אפילו קרחת יכולים לעשות את העבודה הרבה יותר טוב ולא משנה כמה עלתה הפאה.
- בהצלחה.
את נראית מעולה עם קרחת!
מתאים לך לאופי, והאמת אם הייתי בלי כיסוי ראש היתי הולכת להתקצץ…
עגילים גדולים יסגרו מראה "קולי" (חישוקים וכד')
מוזמנת לעצב לך עגילים שאשמח להכין לך אחרי פסח – בלימודי הצורפות.
ואם תרצי – יש לי חברה שהיא פאנית, מתוקה ומסימה
אשמח לנסוע יחד לבחור פאה אחרת.
יש לך גם בת דודה פאנית, למקרה שלא ידעת. נראה בהמשך. תודה!
באמת? מי?
הבת של מינה. גרה בבית"ר עילית. שוחחנו על זה בבר מצווה האחרונה…
אושרה שלום
אני מצדיעה לך על הדרך בה שיתפת את משפחתך בחוויה הקשה של חיפוש הפאה, וגם על היכולת לכתוב בהומור ולתאר רגעים קשים בצורה בה כל קורא יכול להזדהות וגם להכיל את הכאב .
אני מאחלת לך הרבה רגעים של אושר ושמחה בחברת משפחתך, חג שמח והמון, המון בריאות.
רחל פרג
תודה רחל. חג כשר ושמח גם לך!
אשרה,
לא ראיתי אותך לפני וגם לא אחרי…
בת הזוג שלי עברה את המסע…
באחד הערבים, כשהיה ברור שאוטוטו… עשינו מסיבת קרחת מפוארת עם הילדים. כמובן שהוכנו מבחר כובעים ובנדנות (לכל המשפחה אגב). למחרת בבוקר היא החליטה ללכת עם עצמה. זאת אומרת עם קרחת. וכך היה כל השנה.
אל תפחדי להיות עצמך, הסביבה תקבל אותך וגם תעריך אותך.
תודה לך על מילים חמות אלו.
אשרה.
בתור מי שכאשר השיער שלו דורש סירוק זה אומר שצריך להסתפר אין לי יכולת להביע דעה בעניין פאה או קרחת, אבל תקחי דוגמה מאחת הקרחות המפורסמות: שינד אוקונור, אומנם היא לא אוהבת ישראל גדולה אבל זמרת בחסד.
והנה קישור לאחד הקליפים מהתקופה הממש קרחת שלה.
http://www.youtube.com/watch?v=UCZIUKUSB44
כן, דוב, לכל דבר יש רווח משני.
ושינייד אוקונור בהחלט עברה פה לאחרונה באייפודים למינהם כתרגיל הכנה לקראת…
מה אומר לך אשרה שעוד לא אמרתי?
אמיצה, חזקה וכנה וגדולה.
אבל אני רוצה להתייחס לצד של ההומור,
כי אני בעיקר צחקתי עכשיו,
והאמת? זה קצת מצחיק לא?
בחורה יפה וצעירה את, וקרחת זה אחלה!!!
וגם… יש לך אחיות וילדים מדהימים.
תודה על השיתוף.
תודה מיכל על תגובתך המפרגנת. כיף לי שיצא גם מצחיק. שמחה שכך. תודה.
וואו, אני לא מכירה אותך אבל איכשהוא הגעתי לקרוא….
יש לך ילדים מקסימים ממה שתיארת , את יכולה להיות גאה מפרי עמלך.
תחזיקו מעמד כולכם ותחשבו תמיד חיובי, ואכן יהיה טוב.
רפואה שלמה במהרה!!!
אחת, תודה שקראת, מקוה שהיה לך מעניין ותודה על האיחולים!
אושיק יקרה,
את כותבת מקסים, מעניין , ובהומור חכם במיוחד….
נהדר להכיר אתכם יותר, אותך ואת משפחתך וילדייך, למרות שזה "עקב הנסיבות"…
מרגש לקרוא כמה הילדים מתמודדים בבגרות ובאהבה. נראה שהגישה האופטימית והבריאה שלך לכל התהליך משפיעה על כל סביבתך.
אני שמחה על האפשרות לעקוב ולדעת מה עובר עלייך אפילו במעט, למרות המרחק.
חיבוקים ואהבה.
אביבה
אביבה יקרה,
מצחיק שאת החברה הכי ותיקה שלי בעולם ועכשיו את בעצם מכירה אותי יותר… אבל זה גם הגיוני. שנים של קשר אחת ל זה שונה ממעקב צמוד אחר התמודדות. יש מצב שגם אני אכיר את עצמי עכשיו יותר טוב. מישהו כתב לי שאני מחדשת את חיי.
נשיקות.
אשרה (אושיק בשבילך).
אשרה יקרה,
כמה כוחות ובריאות נפשית הראויה להערצה יש בך!
מרגש לקרוא ולראות את דרך התמודדותך האופטימית, הכנה והאמיתית.
את כותבת מדהים!!!
חג שמח =)
שירה.
תודה שירה.
חג כשר, שמח ורגוע לכולנו…
אשרה.
לי אין ספק שהקרחת מגניבה לך ביותר.
תשבי על הפאן עד שיוציא תחת ידיו משהו שאת חיה איתו טוב.
אבל קרחת – זה סבבה לגמרי, גם אם היא לא לגמרי מבחירה…
תודה חנית (כיף לי שאת פה).
אחזור לפאן בהמשך (אין לי כוח לזה אבל אצטרך).
בנתיים אני עם כובע וטוב לי.
אשרה יקרה,
לא ידעתי שאת חולה.
אחותו של אסף עוברת עכשיו טיפולים וכל הסיפור עם הקרחת והפאה מוכר לנו היטב.
אין ספק שמדובר בחוויה מטלטלת ובהחלט מרשים שבחרת לשלב את הילדים בתהליך.
זה ודאי יקל עליהם בהמשך.
הרבה בריאות.
תודה נעמה (וגם לאסף על היעוץ היום…)
אושי שלנו!
את כל כך יפה עכשיו וכל כך גיזעית. פרט לזה שאת מעוררת הערצה עם משפחתך המקסימה. עם כל כך הרבה אהבה ואופטימיות, נתגבר. את מגניבה. ואני אוהבים אותך מאוד
תודה, עופרה.
הפאה יפה,את לא מרגישה איתה בנוחח,כי זה לא דומה לשיער שלך..והגיוני שלא יהיה לך נעים אם שיער לא שלך..
אבל איך שאת רוצה..
לפחות בת מצווה שלי שיהיה לך פאה..טובוש?!אבל מה שבלךך
נשיקות ויומטוב!! 🙂 🙂 🙂 <3 <3 <3
אורי מאמי,
הבת מצווה שלך היא היום שלך, עד אז נמצא את ההופעה ששתינו נרגיש איתה נוח.
אימא.
(אגב – לא קצת מוזר שאנחנו גרות באותו בית ומתקשרות דרך בלוג באינטנרט? אני כבר עולה אליך לחדר…)
אושיקל'ה המתוקה
אז נכון.. אמרו את זה קודם לפני…למרות זאת, אני חייב להחמיא לך על האומץ והגישה החיובית בה בחרת לצאת למלחמה על ההחלמה. נכון, נכונו עוד ימים של עליות ומורדות, אך בתור אחד שעבר משברון קטנטן בחיים (גירושים) זכרתי תמיד את דברי אחי החכם (אליה) שאמר לי באותם ימים קשים: "תזכור כל הזמן, שגם כשאתה שקוע עד הצוואר בחבית של ח…., בסוף יהיה לך טוב.. האתגר הוא לזכור את זה כעת.." ואללה, כמה שהוא צדק.
אני בטוח, שתצליחי לצרוב תובנה זו עמוק עמוק בתודעה ובעזרת השם (והמשפחה הנהדרת שלך), תתאוששי, תחלימי ואז.. או אז, תישארי עם רווח של פרספקטיבה משמעותית ביותר שתצטרף לארגז הכלים שלך ותמנף אותך למקומות שלא היית מגיעה בשום סיטואציה אחרת.
בהערצה, הצדעה ו… נשיקה
דידי
נ.ב: בהצלחה בהמשך השבוע.
דידי יקירי,
תודה רבה על תגובתך המקסימה.
אשרה.