עד לפני שנה בקושי קראתי ספרים. האמנתי שאין טעם בקריאת ספר שאין לו ערך מוסף כלשהו, שהוא לא מלמד קצת היסטוריה או איזה משהו אחר. חיפשתי ספרים עם ערך מוסף ומצאתי את עצמי כמעט לא קוראת. שימי היה בולע ספרים ואני הייתי נתקעת שוב ושוב בעמוד חמישים. עד שיום אחד ניסיתי קצת מהחומר הזה שהוא משתמש בו. פחות פרוזה, יותר מתח. נגעתי ונכוותי. גיליתי שאפשר לקרוא בשביל הכיף ולהנות. סתם להנות.
התגלית הגדולה שלי היתה הרלן קובן. מאז קראתי כשבעה ספרים של הרלן קובן. בכל פעם, ובדרך כלל זה קורה לפני שבת, שאני מתחילה ספר חדש שלו הבת שלי מתלוננת "לא הרלן קובן…" היא יודעת שזה תופס אותי וגוזל ממנה מעט מתשומת הלב שהיא מבקשת לעצמה.
את השבת האחרונה הכנסתי כשאני טרודה למדי. דווקא בשל כך בחרתי להתחיל ספר חדש. שיסיח את דעתי מעט מהדברים המטרידים. עוד אני קוראת ואני מהרהרת על מה שבין ספרות המתח לבין החיים שכולנו מכירים.
בספרי המתח תמיד יש משהו מהעבר שקם לרדוף את הדמויות. משהו שמבקש להפתר. למישהו (מלבד הסופר כמובן), יש אינטרס להעיר משהו ישן.
בשלב מסויים צריך להפליל מישהו. מזל שלכל בן אדם יש איזו תכונה שהיא בולטת אצלו ובאמצעות הקצנה שלה מעמידים אותו באור שלילי. המסודר יהפוך לטכנוקרט, הערכי לקיצוני, המוחצן לאישיות גבולית והאסרטיבי שדורש לקבל את המגיע לו, לגרידי. גם טעויות כל אחד עושה. ויש מי שדואג לנצל אותן.
מי שפוגע באחרים לא עושה את זה מרוע טהור. בדרך כלל יש להם מטרות טובות. הם רוצים להגן על משהו. על זכרון של מישהו, על הונם (שמשרת גם איזו קרן צדקה כזו או אחרת). אם הם יפלו הם עלולים להפיל עימם אחרים או את חרותם ולכן הם חייבים אבל ממש חייבים שלא ליפול וזה מצדיק התנהגויות פסולות במעט. או בהרבה. תלוי כמה העלילה מסתבכת.
בחיים למרבה הפלא אנשים מוכנים להתנהג בהתנהגויות פסולות בשביל הרבה פחות מאשר להציל את כל הונם או את חרותם.
בספרים בסוף הכל מסתדר. שמו הטוב של הגיבור מטוהר, הוא מרוויח את אהובתו, האסיר שישב על לא עוול בכפו… בעצם – אין כזה. מתברר שכן יש איזה עוול שבגינו הוא צריך לשבת. כך הכל פחות או יותר בא על מקומו בשלום. במציאות זה לא תמיד כך. ימים יגידו…
אושי,
אני קצת מזדהה וקצת לא.
אני קורא בעיקר ספרים עם מה שאת קוראת לו ערך מוסף, אך מידי פעם אני קורה גם כאלה שלא.
כרגע אני באמצע הביוגרפיה של הרב שלמה גורן. הספר מעניין אם כי קצת מפריע לי שלאחר מותו עדיין הספר פורסם כאוטוביוגרפיה כמעט באופן מלא בלי נקודת הראות לגבי האירועים שכתבו אחרים.
בכל מקרה אני ממליץ.
לאחרונה קראתי את הזקן בן המאה שיצא מהחלון. של יונס יונסון. מתורגם משוודית. כמעט הפסקתי פעמיים כי היה מעט ערך מוסף. בכל מקרה הספר משעשע ומתאים גם לנוער.
מסע תענוגות בארץ הקודש של עידית שכטר פייל. היא כותבת יפה ונהנתי לקרוא.
לפני כן קראתי שני ספרים של אלישיב שימשי. היה מעניין ועם ערך מוסף לגבי. אחד עסק במלחמת יום הכיפורים, והשני בניתוח קרבות כושלים עקב טעויות התמצאות. לא בטוח שיעניין אותך.
לפני כמה שנים קראתי שני ספרים של סיימון סינג. שניהם היו מרתקים. אחד על קריפרוגרפיה במהלך ההסטוריה. השני על המרדף אחרי הוכחת המשפט האחרון של פרמה.
יש לו ספר נוסף על רפואה טבעית מול רפואה קומבנציונאלית. טרם קראתי. אולי הוא יעניין אותך.
אם את זקוקה להמלצות נוספות אתן בשמחה.