לפני כשנה וחודשיים עשיתי לילדים שלי יום נאחס. זה היה במוצאי פורים. קראנו לשלושתם יחד לסלון וסיפרנו להם שלאימא יש גידול בשד. הבהרנו שאנחנו הולכים לתקופה לא פשוטה אבל בסופה תהיה בעזרת השם החלמה מלאה. לקראת סוף הטיפולים הבטחתי לילדים שלי שאבלה עם כל אחד מהם יום שלם. יום כיף. תוכנית כבקשתם. בכך אנחנו מקווים לסגור תקופה.
ראשונה היתה הבת הקטנה. היא בחרה לרכב על אופניים מקריית עתידים לנמל תל אביב ובחזרה. פתחנו את הבוקר בארוחת בוקר מפנקת והמשכנו לתל אביב. שכרנו שתי זוגות אופניים ויצאנו לדרך לכיוון הנמל. בדרך כמעט דרסנו חרדון ונהננו לראות גינת כלבים עמוסה בכלבים ומעט מאוד אנשים משגיחים עליהם. בנמל חזינו בגלים שעוברים את סף הנמל ומרטיבים את הטיילת, רכבנו על גבעות הדק, נחנו מעט ויצאנו ברכיבה חזרה. ראינו דוגיסיטר צועד בירקון עם כחמש עשרה כלבים, פגשנו צב וכמה ברבורים. אחרי הרכיבה המשכנו לקניון אילון. פינקתי אותה בשתי חולצות טריקו ומשהו לאכול. חזרנו הביתה מותשות אבל מרוצות.
הבת האמצעית החליטה לאתגר אותי במיוחד. היא בחרה יום קניות. איך הופכים יום קניות מחוויה של מתח וויכוחים אינסופיים (על צניעות ובכלל) ליום כיף? באמת שלא היה לי מושג. שוב פתחנו את הבוקר בארוחת בוקר מפנקת. משם לשינקין לעשות רסטה. בדרך שמענו את המוזיקה שהיא בחרה. One Direction יש להקה כזו. אחרי הרסטה המשכנו ל OutLet של הרצליה. לפני שהיא הספיקה להתאפס על עצמה אני הספקתי (למרבה ההפתעה) לרכוש שני זוגות מכנסים ולשמוח שהמידה שלהן מעידה שרזיתי. כיפק היי. אחרי כן הסתובבנו עוד ועוד ועוד. היא מדדה עשרות בגדים וגם קנתה כמה. הייתי נינוחה וסבלנית. צחקנו הרבה ונהננו מאוד. מלבד סיעת הדשמעיה אין לי הסבר איך זה קרה אבל טוב שקרה.
הבן היה האחרון והוא גם היה האחרון להחליט מה עושים ביום כיף שלו. בסופו של דבר סוכם על סרט בצהרי היום. שוב פתחנו את הבוקר בארוחת בוקר מפנקת (המלצרים בקפה ג'ו בטח מחכים לי גם מחר. הם לא יודעים שיש לי בדיוק שלושה ילדים…). היו לנו שעתיים להעביר עד שהסרט יתחיל ובני בכורי הציע שננצל את הזמן ואת הרוח הטובה השורה עליו כדי לקנות גם לו קצת בגדים. אם הוא מתנדב לקנות בגדים ומסכים למדוד, מי אני שאעמוד בדרכו? אחרי שחידשנו לו את המלתחה שמנו פעמינו לסינמה סיטי בראשון לציון. זה שנים שלא כיליתי זמני וממוני על סרט אמריקאי וגם אל תספרו לשימי שלא יתלונן למה איתו אני לא מוכנה לצפות בסרטים כאלו, אבל עם בני בכורי זה לחלוטין מה שעשיתי. הקולנוע היה כמעט ריק וההקרנה היתה כמעט פרטית. צפינו בטובים נלחמים ברעים, חזינו בפעלולים שיש רק בסרטים והשפלנו מבטינו כשהגיבורים הכו עד שקטשופ מילא את הפריים. תוך כדי ואחרי גם התבדחנו על החלוקה המאוד ברורה לטובים ורעים, על הסוף הצפוי ועל הסקסיזם המתפרץ. אחרי שהם גמרו להציל את העולם אנחנו נסענו לאכול משהו (שוב) ושבנו הביתה נינוחים ומרוצים.
נהנתי לפגוש כל אחד מהילדים שלי. לפגוש ממש. כמו שאני לא בהכרח פוגשת אותם בכל יום ויום. נהנתי לראות את העולם דרך העניים שלהם, לשמוע מה מעניין אותם, לראות אותם נהנים, לגלות כמה הם גדלו וכמה אפשר לצחוק ביחד איתם על דברים. חזרנו עם מלאי חוויות אישיות משותפות ואנרגיה טובה שתזרום בנינו בזמן הקרוב (אמן כן יהי רצון).
ימי כיף זו הפקה רצינית שאני בספק מתי אחזור עליה שוב. גם אם לא ימי כיף, תמיד אפשר לעשות סבב של "בילוי אישי" עם כל ילד וילד. אני לא יודעת מי המציא את הרעיון אבל הוא גאוני.
אין כמו ימי כייף עם הילדים. גם לנו זאת הזדמנות לפגוש אותם וגם להם הזדמנות לפגוש אותנו.
אושיק מקסים
לא לחינם יקירתי הילדים הם מלוא השמחה. נפלא את שיזמת ימי כף עם הילדים והקדשת להם. את כל כולך. יישר כח.כמו שאמך היקרה אומרת "אושיק מקסים"בברכת המון המון בריאות ונחת ושמחות מכולם.
אחד מה״אקסטרות״ של אדם שחווה אירוע מכונן הוא הבהרת התובנה שיש להשקיע זמן בדברים החשובים באמת.
אשריך שזכית..