כל הפוסטים בשירה חצי שירה
ואקום
את בטח מסתכלת משם למעלה יושבת על כסא נוח ומכובד שאלוהים סידר לך כמו שראוי לך משקיפה עלינו בדאגה מסויימת
זה סוף תקופה עכשיו
זה סוף תקופה עכשיו אני אומרת הכלב שלי מת וחוויתי פרדות גם מאנשים אני משלמת חובות ישנים לאו דווקא בכסף
געגוע לשקט
נאמר זאת כך אני מוצפת באנשים טובים בפוטנציאל חברות עמוקה ומשמעותית כל כך עמוסה וסחרחורת ותחושת החמצה עם לב פתוח
כדור הכאב
כבר לא נלחמת ואין אצלי סערות נפש מגלגלת את כדור הכאב הזה במעלה ההר ובמדרון על החול הרך ובשדה קוצים
הבטחתי לך מילים מלטפות
הבטחתי לך מילים מלטפות וממילא כל מה שיש לי לתת הן מעט מילים גלויות ופשוטות כל רגע איתך הוא חסד
זה קורה בשלבים
זה קורה בשלבים ראשית את בהתמודדות שלך מגלה את הכוח שבביחד את העוצמה מסתכלת בהערצה על קודמותייך שמושיטות לך יד
***
לחזור למקום ההוא שיודע שמתנהל כאילו זמננו קצוב שמחליט בלי להתלבט שמעז בלי להדרש לאומץ שהולך בדרך כאילו חרב מונחת
בסוף אני בוכה בגללך
כשאת לי משענת וכשאת נעלמת כשהם שרים על חיים ומתים כשאת לי בית ושמים בסוף אני בוכה בגללך כשאני הולכת
***
למדבר, למנזר או אל שפת הנהר קולות והדים מכים בי קוראים לי למקום בו הנפש שקטה לחוות בודדים, למים מלוחים
זמן בלעדיה
גם כשהלכנו לשתות קפה בנמל היינו רק שתינו, ושלוש צלליות הקדימו צעדינו שלי ושלך וזו שהמחלה הטילה היא לקחה אותך
***
אישה. לפעמים אני מצטערת שאני כל כך רגישה לפעמים חווה את הגבריות כמאיימת או מקטינה ולפעמים זוכרת שבתוך הגבר הזה
אהלן
אהלן זה מה שאמרתי בסוף כשהיא באה מולי ברחוב אהלן והלב מתפוצץ מטמטום וכאב הלא רק לפני שנתיים הסתובבתי אני