נפילות אנרגיה

תובנה ראשונה: יום יומיים אחרי טיפול יש נדודי שינה שלוקחים אותי לכתוב לבלוג.

תובנה שניה: נפילות אנרגיה. יש דבר כזה. לשמור על שמחה ואופטימיות כל הזמן זה לא טריוואלי ואולי לא לגמרי אפשרי.

את נפילת האנרגיה המשמעותית הראשונה שלי חוויתי לפני כשבועיים. באחד הימים כשהקרחת היתה מכוערת ביותר (קרחות התפשטו בתוך הקצוץ וכאב הציף את הקרקפת) אני הוצפתי תחושות קשות. שכבתי על הספה בהיתי בטלויזיה, ריחמתי על עצמי ואפילו דמעתי מעט. אחרי זמן מה החלטתי לקום ולאסוף את עצמי… סימסתי לאחות האונקולוגית (קרן. כבר הזכרתי אותה בעבר ואזכיר כנראה גם בהמשך) שאשמח אם היא תוכל לבוא, כפי שהציעה קודם לכן ולגלח לי את הראש. היא סימסה לי בחזרה שתבוא בשמחה. בכך נראה באופק הפתרון לכיעור ולכאב. התיישבתי ליד המחשב לעבוד. עבדתי קצת. עבודה קטנה ולא דחופה אבל קמתי מהספה ועשיתי משהו עם עצמי. הבטחתי לעצמי שאני אדע להרים את עצמי כשצריך אם זה באמצעות עבודה או כל עשייה אחרת שתיתן לי תחושת חיוניות, שתשיח את דעתי, כל דבר. אני לא אוותר לעצמי, זה ברור.

את נפילת האנרגיה השניה שלי התחלתי להרגיש לפני 4 ימים. זה התחיל יומיים לפני הטיפול השלישי כשהייתי צריכה לעשות בדיקת דם. אני לא אוהבת שדוקרים אותי ולאחרונה אני צריכה להגיש את ידי לבדיקות, אינפוזיות וזריקות די הרבה. כל פעם כזו אני מגייסת מעט כוחות נפש ומזכירה לעצמי שזה חלק מהתהליך החשוב והמועיל שאני עוברת. בפעם הזו זה לקח ממני טיפה יותר מאמץ (בין השאר כי הלבורנטית שהיתה אמורה לקחת לי דם היתה חדשה לפי שלא היתה מעורה בנהלים).

זה המשיך לפני 3 ימים בזה שכעסתי על הילדים. החמודים האלו היו שמחים ועליזים ולשם שינוי העבירו נסיעה באוטו שלא במריבות בניהם אלא בהשתוללות הרמונית של שלושתם אבל הרעש הבלתי מתון והבלתי פוסק הביא אותי לקצה של הסבלנות ואני כעסתי עליהם (וכמובן שהצטערתי וזה החליש אותי) מאותו רגע בערך האנרגיות שלי נחתו. בערב זכיתי לביקור של חברים ששיפר קמעה את מצב רוחי.

ממשיך לפני יומים אל בוקר הטיפול אליו אני בדרך כלל מגיעה מחייכת ואופטימית, שמחה על ההתקדמות בתהליך ואילו הפעם הגעתי חסרת אנרגיות. פה נכנסת לתמונה האחות המקסימה ליטל ששימחה אותי כשהסתלבטה עלי שעד שהיא מגיעה אני יכולה לעדכן את הבלוג ואח"כ הציעה שגם היא תפנה מבטה מן המחט בזמן שהיא דוקרת אותי. בהמשך הטיפול (שעתיים לוקח להחדיר לוריד את כל הממתקים שצריך) היא הנעימה את זמננו בשיחות חולין.

אחרי טיפול אין מה לצפות לעליה באנרגיות. גם אם נפשית התחושה היתה בסדר, יום הטיפול בינתיים מסתמן כהכי קשה פיזית.

למחרת היתי צריכה לקבל זריקה וגם כאן האחות (שוב קרן) היתה מדהימה שגילגלה איתנו שיחת חולין רגועה בטרם נתנה את הזריקה ונתנה את הזריקה בשיא העדינות. מלאכיות בלבן. שום סופרלטיב לא נחשב סופרלטיב עבורן. הכל מחמאות שמגיעות להן באמת.

אז עברו כבר 4 ימים של חוסר אנרגיה יחסי (היו גם שעות טובות יותר בארבעה ימים האלו, כולל טיול קטן בנחלת בנימין, כולל ביקור של משפחה וכד') ואני מחפשת את הדבר שיחזיר לי את האנרגיות וימלא אותי. אולי קצת נשימות עמוקות, קצת מנוחה, קצת לקדם את הילדים בענייניהם. ערב חג היום. שיהיה חג שמח.