אני רואה אותך
ויודעת
יש רגעים שכל מה שאת רוצה זה להשאר ספונה בביתך
לא להניע שריר אחד בגופך
לידום ואם אפשר גם לא לחוש.
ויש רגעים שבוער לך לצאת ולזעוק שישמעו כולם
לא כי את משוגעת
כי יש לך מה לזעוק.
ובין אלו לאלו את גם משוגעת,
כי אימא שבנה נעלם ברגע אחד היא בהכרח משוגעת מדאגה וטרוף.
אז את עוטה את מסכת הנורמאלית מלפני שבועיים
זו שעד לפני שבועיים לא היתה מסכה כלל
מתלבשת כמו שהיית רגילה להתלבש במה שהיום נראה כמו חיים קודמים
ומבקשת להפוך עולמות
להביא את העתיד שיהיה הכי דומה שאפשר לעבר
משוגעת
השארת תגובה