לכל מי שקרא את הפוסט בנושא הפאה והיה מודאג, קבלו צפירת הרגעה.
לקח לי אמנם חודש ימים להתבשל ולהקטין את מידת ההתנגדות שלי אבל בסופו של דבר קבעתי לעצמי תור אצל הפאן. החלטתי ללכת אליו לבדי משתי סיבות; אחת – נראה לי שהליווי המאסיבי שלי הקשה עליו ועלול היה לעורר אצלו התנגדות. שתיים – כל זמן שאחיותי היו מסביבי ודיברו עבורי ניצלתי את זה כדי לא להיות שם באמת וחשבתי שהגיע הזמן שאני אתמודד עם זה. שאני אהיה שם בעצמי ועד הסוף.
הקדמתי את הביקור אצל הפאן בביקור אצל הספרית. היא נתנה את ההמלצות שלה, איפה להאריך ואיפה לגזור, איפה לעשות פן על מנת שיראה חלק יותר, איפה האורך משפיע על המראה של הפנים שלי וכד'.
התקשרתי (בעצמי!) וקבעתי את התור לתיקון הפאה.
ביום המיועד הגעתי לבדי. ציפיתי לפגישה עם הבחורה שאחראית על תיקונים והארכות שיער בפאות. הפאן שקיבל את פני (אותו אחד שמולו הכל התנהל קודם לכן) אמר שהוא ישמע את ההערות ויעביר אותן לביצוע. כאשר הגעתי הפאה היתה בשקית וכובע לראשי. נדמה לי שזה עשה משהו בנימי נפשו של הפאן.
גם הפעם הייתי מצויידת בתמונות של איך זה אמור להראות (אלבום בר המצווה של בני) וכן בהמלצותיה של הספרית שלי. חבשתי את הפאה והסברתי מה מפריע לי. העלתי את עיקר הערותיה של הספרית מבלי לומר שהן הערותיה. אמרתי פשוט איפה זה צריך להיות יותר ארוך ויותר חלק. השיחה עם הפאן ארכה דקות בודדות והוא מיהר להתחיל לעבוד. שאלתי אותו שוב אם הוא בטוח שהוא יודע מה צריך לעשות משום שהוא נורא החלטי. הוא אמר: "כן ותשאירי פה את האלבום". כך עשיתי.
אחרי 3 שעות חזרתי. קיבלה אותי אחת העובדות. איכשהו האנרגיות שהיא שידרה היו טובות. מדדתי. זה נראה הרבה יותר טוב. הרבה יותר דומה למה שהיה לי קודם. היא פיארה ושיבחה את הפאה באופן לא אובייקטיבי לחלוטין אבל אני נטיתי להאמין לה.
לפני שיצאתי שמעתי את הפאן שואל את הבחורה אם אני לא לובשת את הפאה. אמרתי שחם לי נורא אבל אני מבטיחה שבבת המצווה של הבת אני אחבוש אותה.
מבחינה רגשית אני הרבה יותר מקבלת את הפאה הנוכחית (כמעט כמו את הקרחת, בעצם לא עד כדי כך) אבל מרגיש לי מצחיק ללכת יום ככה ויום ככה. גדל לי, הסתפרתי, גדל לי הסתפרתי…לכן אשמור אותה לבת המצווה.
אגב, כמה שהתאמצתי שהיא תהיה דומה לשיער שלי מלפני, אומרים שאחרי הכימותרפיה יש מצב שהשיער שלי יגדל אחרת לגמרי. מתולתל למשל. חכו לפוסט "אוי השיער" או "אוי התלתלים"…
דבר אחר – לפני מספר ימים פתחתי שרשור בקבוצה הסגורה בפייסבוק "גמאני חליתי בסרטן השד" בנושא זה. רציתי לגשש אם ההסתגלות לשיער לא שלי היא רק הכנה להתמודדות עם דברים אחרים שיהיו משוחזרים. (הרשו לי לשמור לשם את ההתנסחויות שמתאימות לשם ולהשאר מעודנת יותר פה). מכל מקום התשובה שקיבלתי היא שלמה שאי אפשר לחבוש ולהוריד לפי החשק, מסתגלים מהר יותר. דבר אחר שלמדתי מהשרשור ההוא הוא שהמון נשים מזמינות פאה מהפחד מהקרחת ובסופו של דבר לובשות אותה ימים בודדים אם בכלל. כמו כן ישנם כמה וכמה מקומות שמוסרים פאות בחינם, בין השאר האגודה למלחמה בסרטן בגבעתיים. אתר "גמאני" שיעלה בימים הקרובים יציע גם הוא פאות למסירה. אחרי הבת מצווה של הבת שלי, גם הפאה שלי תעמוד שם למסירה. לתשומת לב החולות הבאות שממהרות להזמין פאה…
התיישבתי לקרוא ונהנתי – אין ספק שאת תלמידה מצטיינת!….
נשיקות ותמשיכי להנות ולתת לעצמך מתנות (מי שלא מכיר לא יבין.. )
שיהיה חודש טוב, בריאות ובשורות טובות אמן.
אלכסנדרה יקרה, בבלוג הזה כולם מכירים את אלכסנדרה.
לגבי המתנות, זה עוד יופיע באחד הפוסטים הבאים.
המון תודה לך על הכל. התמיכה שלך משמעותית לי מאוד!
חודש טוב (אהיה ה' רופאיך, ככה שמעתי) ובריאות לכולנו.