כל שנה כשמגיע היום הזה אני שותקת. שותקת כי מה כבר יש לי לומר? אין ניצולי שואה במשפחתי וקורבנות שואה היו רק במעגלים רחוקים יותר. לא גדלתי כדור שני או שלישי לשואה. בשנות בית הספר היסודי עשתה מערכת החינוך מאמצים להטמיע בי את זכרון השואה. מערכת החינוך והטלויזיה. כל שנה היו מביאים ניצול/ת שואה שיספר על מה שקרה. העדויות היו קשות הסרטים היו אפילו יותר. כל הסיפורים חזרו אלי בחלומות והיו לי תקופות ארוכות של נדודי שינה וחלומות ביעותים. אז פשוט התחלתי לברוח מסיפורי השואה. הפסקתי לראות סרטים שידעתי מה יהיה המחיר שאשלם עליהם אחר כך. רק אחרי איזה 15 שנה התחילו להופיע סרטי שואה שחוסכים מהצופה תמונות שלא תמיד הוא מסוגל אליהן.
פעם ראשונה בבגרותי שנפגשתי באמת והאזנתי בלב פתוח לניצול שואה היתה לפני שנים בודדות בזמן שהכנתי כתבה למקומון שעבדתי בו. האזנתי, רשמתי ודמעתי.
המקום הכי קשה ומאיים עבורי הוא תקיפה מינית. כילדה חשבתי שמלחמות ותקיפה מינית הן שני דברים שלא קורים ביחד. גם בגלל שאת האלימות המינית אפילו הניצולים והטלויזיה חסכה מאיתנו, התלמידים. חשבתי שבמלחמה יש איזו אמונה דתית שגם אם היא מעוותת היא מבדילה את המעשים האלימים האלו מאלו. כמה גדולה היתה אכזבתי להבין שאלימות היא אלימות היא אלימות ובכל המלחמות יש הכל מהכל. רעב מפחיד אותי. קור מפחיד אותי. כאב מפחיד אותי. אלימות מינית מבעיתה אותי.
כאימא אני חושפת את הילדים שלי לשואה במידה מוגבלת. יודעת שמחוץ לבית (בבית ספר ובתנועה) הם נחשפים ולא מעמיסה מעבר לכך.
אומרים שכל השוואה של מעשי טרור ואלימות ב70 השנים האחרונות לשואה מבזה את השואה. מקטינה מחומרתה, עוצמתה והיקפה. אבל בדבר אחד לפחות אפשר אולי להשוות. אני חושבת שגם בשנים האחרונות אנחנו נחשפים למרכיב מסויים שהיה בשואה. הרוע האנושי קיים היום בדיוק כמו אז ומוצא לו דרכים להתפרץ. אנחנו שומעים על אלימות קשה, הרג, חטיפות ואונס במדינות שונות ומשונות. לפעמים זה בא עם איזו אידיאולוגיה. זה קופץ לנו מהאינטרנט, מהעיתון וממהדורות החדשות שאנחנו ממהרים להשתיק (בגלל הילדים וגם קצת בגללנו) כי זה מפחיד אותנו. כי אנחנו יודעים שבאיזשהו מקום זה אותו דבר. הרוע האנושי היה ונשאר.
כפרטים צריך לעשות המון טוב כדי לכסות על הרע. כעם וכמדינה צריך להיות מודעים ולחזק את יציבותינו בכל דרך אפשרית. והלוואי הלוואי והיה באפשרותינו לעצור אסונות ופשעים נוראים שמתרחשים ממש עכשיו בכל מיני מקומות.
