שבת בבוקר בבית כנסת שוויני (אורתודוקסי וזה אבל ידידותי למשתמשת), ערב שבועות בשיעור של חברת קהילה (ראשונה להרצות ונעימה להקשיב) ושלהי החג בקריאת רות לנשים על ידי נערה מדהימה (תלמידת פלך בת 15 בערך).
העולם הולך קדימה. עוד עשרים שנה בית כנסת שבו נשים בקומה השניה יהיה מצרך עתיק ומיושן. אמן כן יהיה רצון.
ובעיקר מברכת על המגורים בעיר והאפשרויות הבלתי נגמרות.
ואיך פתאום אני יכולה למצוא את עצמי בבית הכנסת בלי להרגיש פחות רלוונטית. התפילה, הלימוד, הקריאה, הן שלנו הנשים ואלינו לא פחות מאשר לגברים.
