סיכום שבוע

*** ובכן הערה. את הפוסט הזה הגברת חנה בת יפה מתבקשת לא לקרוא. לא שיש לי סודות ממנה חלילה אבל רק לא רוצה שיגרום לה לחוש שהיא צריכה לעשות משהו אחר מאיך שהיא עושה. זה שלי. התנועות שלי בתוך העריכה. זה בלתי נמנע וזה גם מרתק ומצמיח. אז כתבתי. אני גם מעבדת דברים בכתיבה והייתי צריכה לכתוב את זה. אנא ממך יפתי, עשי מה שנכון לך בכל מקום ובכל זמן כפי שאני לגמרי סומכת עליך שאת עושה***

סיכום שבוע. לפעמים לוקח כמה ימים להבין מה מציק ואיפה ואיך.

את שבוע שעבר פתחתי בצורה מוצלחת למדי. בשלושת הימים הראשונים של השבוע התמקדתי בעבודה ותיקתקתי לקוחות ופרוייקטים בהצלחה.

ביום רביעי התחילו לצוף קצת יותר מידי באגים מעצבנים שעיכבו אותי מלהמשיך הלאה ובחמישי לא עבדתי כמעט בכלל (נזקי לילה ללא שינה).

מיום חמישי התחילה להתגבש אצלי איזו מועקה שלא ידעתי להצביע על סיבותיה בצורה מדוייקת.

ברביעי בלילה כתבתי פוסט על הארוע עם הרבנית ימימה (שאגב אם להיות יותר חיובית משבוע שעבר אז הייתי מאוד שמחה לשמוע אותה פעם באמת ובלי כל הגינונים המשעשעים שלה). הפוסט ההוא היה קצת כנה וקצת נחמד אבל גם קצת מבולבל. בשלוש נקודות שונות בו חזרתי והזכרתי את העריכה של חני וכאילו דיברתי עליה אבל לא אמרתי עד הסוף מה קורה לי שם. והנה באה השבת והמנוחה ודברים התיישבו במקומם והבנתי מה החולשה שתפסה אותי בהקשר הזה.

ובכן כשחני פנתה אלי וביקשה ממני לערוך את הספר שלה הוחמאתי. הוחמאתי וגם שמחתי. כמו שאמרתי לה – אם זו היתה מישהי אחרת לא הייתי מסכימה. זכרתי מה יהודית אמרה לי על השתתפות באיזה קובץ שירה פעם וחשבתי שגם זו אולי הסחת דעת מיותרת מהמטרה האמיתית שלי. אבל לחני זה כבר ספר שני ויש לה קהל קוראים לא קטן וחשבתי שזו יכולה להיות התנסות מעניינת ואולי אפילו חשיפה נחמדה עבורי. אז הסכמתי.

התחלתי לערוך אותה בחיל וברעדה. השתדלתי לשמור על הסגנון שלה וערכתי רק מה שהיה נראה לי כדאי / חשוב / משמעותי.

כל כמה עמודים שערכתי שלחתי לה שתעבור על זה ותראה. שתראה אם לא פגעתי בסגנון או החמצתי איזו פואנטה ותבדוק אם לא נסחפתי בכותרות שבחרתי. עם הזמן ועם הפידבק החיובי התחלתי לערוך בבטחון קצת יותר גדול. צימצמתי כל מה שהפריע לי ועדיין ניסיתי לשמור על הסגנון של חני. חשבתי שאני לוקחת את הטקסט למקום יותר טוב. חשבתי אפילו לעבור על השליש הראשון ולערוך אותו שוב עריכה טיפה יותר מתערבת כפי שעשיתי לשליש השני.

העריכה של חני באה לי בזמן שאני נותנת לספר שלי לנוח (בין שסיימתי לכתוב אותו לבין עריכה שאני צריכה לעשות לעצמי לקראת שליחה להוצאות). ובכל זאת היא נמשכת זמן מה ואני מגייסת את עצמי לתקתק אותה. הצבתי לעצמי יעד עד סוף מרץ או לכל המאוחר עד הרביעי לאפריל.

דווקא בזמן שגייסתי את עצמי כל כך פתאום הגיעו חששות.

ובכן בכנס הזה עם הרבנית ימימה חני סיפרה איזה סיפור שהכרתי דרך פוסט. כשהיא סיפרה אותו בעוצמה עם הכעס שמשהו שם עורר בה חשבתי שהעריכה שלי עידנה מידי את הסיפור. אחרי הכנס הזה הראתי לחני את הפוסט המקורי ואת הפוסט אחרי עריכה. מיותר לציין שהיא כבר קיבלה ממני לפני כן את הפוסט אחרי עריכה ואישרה אותו כמו שאישרה את כל מה שערכתי בשבילה. כשהצגתי לה את זה ליד זה היא אמרה שהפוסט לפני עריכה טוב יותר (כפי שחשדתי) ושהפוסט הערוך מחמיץ את עוצמת הרגש (כעס במקרה הזה). אולי אני חשבתי שלא כדאי להביא בספר את חני כועסת?

בהזדמנות זו היא הראתה לי פוסט אחר שמילה אחת ששמתי בו מסיתה את המשמעות לכיוון שהיא לא התכוונה. קיבלתי כמובן את ההערה.

ואז נשארתי בתחושה שאולי הגזמתי בביטחון שקיבלתי. שאני צריכה שהיא תבדוק כל פוסט מקור מול עריכה. שאולי הסגנון שלי לא מתאים לה או לספר שהיא צריכה להוציא. פתאום הרגשתי חולשה.

ברור לי שאת שני הפוסט המסויימים האלו אערוך שוב / אצמצם את העריכה שלי ומעבר לכך נשארתי עם תהיות.

הספר השני פונה לקהל אחר מהראשון. המטרה שלו היא לפרוץ לציבור הכללי שאני חושבת שהוא קצת יותר ביקורתי מהציבור הדתי. לפעמים נדמה לי שאני בחירה טובה בשבילה ולפעמים אני חוששת שהספר יצליח פחות. שיהיו אנשים שיאמרו לה שהראשון יותר טוב, שהשני מעודן מידי ושהם היו רוצים לקרוא את החומרים בו לפני עריכה. שבבלוג זה יותר משכנע. אם הספר השני ימכור יותר או פחות יכולות להיות לזה מגוון סיבות. הוא פונה לקהל אחר ויצא במסלול אחר. ובכל זאת אם ימכור פחות מהשני אז אני כנראה אשאר עם שאלות.

חני תמשיך לאשר לי את העריכה בלי להשוות מקור מול עריכה כי זה מה שמתאים לה. אני מזכירה לעצמי שכשיש משהו שמפריע לה היא זוכרת להצביע עליו וזה עושה לי שקט.

ירדן ג'רבי אומרת שיש את חוק ה 24. 24 שעות לשמוח אחרי הישג ו24 שעות להתבאס אחרי הפסד. אחרי זה ממשיכים. (ללמדך מה אפשר ללמוד מספורטאים.)

גם אצלי עברו 24 שעות. אני חייבת להמשיך. כי רוצה לסיים. כי צריכה לסיים. אמשיך לשלוח לחני קטעים מסויימים מקור ליד עריכה. סומכת עליה שאם יבוא לה להחליף אותי היא תעשה את זה אפילו עכשיו אחרי שני שליש מהעבודה (כי מה שיש בנינו חזק ומשמעותי מההתקשרות הזו ואת זה שתינו יודעות). מאמינה שהחולשה תעבור ומקווה שהספר באופן כללי יצליח. כך או אחרת אני עושה ואעשה את הכי טוב שלי. מבטיחה.