לא יודעת מה זה הדחף הזה שלי פתאום לפרסם עוד ועוד פוסטים. כאילו מעירה את הבלוג לתחיה.
את הפוסט הזה אני כותבת כדי לספר משהו שהתייחסתי אליו קצת בפייסבוק. עכשיו הסיפור המלא.
לפני כחודשיים כשאני על סף יאוש ושוקלת לחזור לטיפול קונבנציונאלי עם האטופיק דרמטיטיס של הבת שלי, פרסמתי בפייסבוק שאלה. האם למישהו יש נסיון עם איזה טיפול שבאמת עובד. כי סטרואידים נחשבים רעל ואני כבר ניסיתי קינסולוגיה ונטורופתיה שמשלבת כל מיני דברים מוזרים ודיקור ושום דבר לא הועיל.
חברה יקרה הגיבה לי בפרטי שהיא מצאה הומאופת שבאמת עוזר. ניסיתי. אני סומכת עליה.
ההתנהלות שלו היתה שונה משל כל רופא שאתם מכירים אבל בשלב הזה כל סימן הצטרף אצלי לתקווה שמצאתי את הישועה.
הוא צילם את ידיה של ביתי בבטחון שהוא הולך לסייע. שכבר כבר נראה את השיפור המיוחל. הוא אמר שצריך גם תפילה ואני פרשתי את זה כצניעות ששמורה לרפואה אלטרנטיבית (אם רופא קונבנציונאלי אומר לך שצריך תפילה זה בערך סימן שכדאי להכין צוואה).
צרם לי שהוא הראה לנו תמונות של המצולמת לפנינו אבל ממילא ראיתי אותה בחדר ההמתנה כך שזו לא היתה איזו תגלית נוראית.
שלושה ימים שמנו את המשחה שהוא נתן עליה כתוב בגדול "לא מכיל אנטיביוטיקה וסטרואידים". שתינו את התה שהוא נתן ולקחנו טיפות שהוא רקח. אחרי שלושה ימים כבר היה שיפור מדהים ואנחנו נסחפנו לתוך התלהבות מאוד גדולה.
עד ש.
עד שארחנו פה לארוחה איזו חברה רופאה ואני בשחצנותי סיפרתי לה על הפתרונות של הרפואה האלטרנטיבית איפה שהרפואה הקונבנציונאלית טרם מצאה את הדרך. לא כדי להקניט חלילה אבל היא זרקה משהו על זה שימים ספורים לשיפור זה לא מאפיין רפואה אלטרנטיבית ושיש שרלטנים ששמים סטאורידים במשחות שלהם.
זה כמובן הספיק כדי שהחשש יתחיל לנקר.
לכל אורך הדרך חלקתי את חששותי עם החברה שהמליצה על המטפל הזה. היא התייעצה עם רופא המשפחה שלה שהציע לעשות בדיקות דם אחרי איזו תקופה. אני העלתי אפשרות שניקח את החומרים שלו למעבדה. שתינו חששנו ובכל זאת המשכנו.
אחרי 3 שבועות הגעתי לרופאת עור באיזה הקשר אחר וגם לה סיפרתי על הטיפול הזה. היא מסתבר הכירה את המטפל מטיפולים אחרים שהוא עושה (הסרת נקודות חן) ואמרה ששיטותיו פסולות ומסוכנות והיא מנחשת שהוא שם סטרואידים במשחות שלו.
אז כאילו אני לא עובדת בלבנות אתרים וכאילו גוגל הוא לא כלי עבודה רציני ביותר אצלי, פתאום עלה בדעתי לגגל. רק בשלב הזה.
מה אומר? חשכו עייני? לא. לא חשכו עייני. רוב ההתייחסויות אליו בגוגל היו לגבי הסרת נקודות חן והיו אנשים שהיו אסירי תודה לו ולטיפול שלו. מעטים ציינו שהוא לא עבד בשבילם והיו גם כאלו שאמרו ששיטותיו פסולות. מישהו ציטט אזהרה מטעם משרד הבריאות ביחס לטיפולים שלו אבל לא הגעתי אל המקור. אף אחד לא תבע אותו מעולם ואף אחד גם לא טען שהוא מתחזה לרופא. הוא באמת רופא. (שלדבריו נטש את הרפואה הקונבנציונאלית ועוסק בהומאופתיה בלבד).
מפה לשם הגעתי גם לתור השני אבל הספק כבר ניקר היטב. כל האורות האדומים הקטנים שהתעלמתי מהם היו נראים לי פתאום הרבה יותר ברורים. ההתנהלות שלו וגינוני הטקס. המזכירה המוזרה. השולחן מלא בקבוקונים ומשחות ובניהם כתמי אבק המעידים שאין פעילות אמיתית והכל תפאורה ואפילו לא מתוחזקת היטב.
אי אפשר לומר שהאכזבה הכתה בי בהפתעה. היא הלכה והתפתחה.
כשהטיפול הועיל פחות יכלנו להגביר את השימוש בתרופות שלו אבל האמונה שלנו כבר נסדקה. החשש הוא שהטיפול שלכאורה מסייע בסופו של דבר גורם נזק. מפה לשם בזמן שפצעים רבים החלימו באזורים רבים התפתחו להם אזורים בעייתים אחרים מה שעכשיו נראה לי כמו תגובה הגיונית של הגוף. אם מקור הפצעים הוא מבפנים ובמקומות מסויימים הם מדוכאים אז הם יפרצו במקומות אחרים.
בשבת ככה בארוחת צהרים כשאמרתי שהוא כנראה רמאי המשפחה שלי שאלה למה לא נפרסם את זה ונזהיר אחרים ואולי בכלל ניצור איתו קשר ונטיח בפניו איזו אמת שהתבררה לנו או אפשר אפילו להסחף לתביעה משפטית.
את כולם הרגעתי. אין לי הוכחות לכלום. לא לקחתי את החומרים שלו למעבדה. הוא רופא. אני חושבת שהוא רימה אותנו אבל זה לא איזה משהו שהוא לא יודע ואני צריכה לספר לו על זה. וגם אין עניין להזהיר אחרים. מי שרק יחפש ימצא עליו כל מיני חומרים ברשת ויוכל להסיק לבד על מה מדובר עוד לפני שיפנה לעזרתו.
כל כך רציתי איזו ישועה.
טרם הגיעה.
