חוטים מקשרים / ויקטוריה היסלופ

לא מזמן נשאלתי איפה למדתי לכתוב ככה עניתי שהייתי באיזו סדנא ואחר כך בפורום כלשהו בתפוז ואז הלכתי לאיזו מחזאית שעזרה לי לבנות תקציר ואז עברתי למישהי אחרת שליוותה אותי בכתיבה וכו' וכו' ובעיקר, כל הזמן הקשבתי וקראתי ולמדתי.
ואז נזכרתי שבסדנא ההיא הראשונה, אמרה לנו המנחה לקרוא הרבה כי הספרים שנקרא הם המורים הכי טובים שלנו. מאז, ככה אני קוראת. גם סתם להנות מהספר אבל הרבה גם בשביל ללמוד.
עכשיו (באיחור של איזה 10 שנים) קראתי את חוטים מקשרים שקיבלתי מחמותי. הפעם בחנתי את זה מול הספר שלי ומול ההנחיות האחרונות שקיבלתי מהעורכת שלי. לדבריה, כמות התרחשויות שהכנסתי לספר שלי אינה מספיקה. חסר אקשן. דרמה. אז מדדתי כל כמה עמודים בערך יש בחוטים מקשרים דרמה והאם זה מעט או הרבה, האם מרגיש עמוס והאם פוגע באמינות (האמת שלא). אני יכולה לומר שרק בסוף הספר הרגשתי שהסופרת ממהרת להרוג את דור ההורים כי יאללה צריך להתקדם כבר הלאה. א. נסלח. ב. חוץ מזה זה היה לגמרי סבבה.
בסוף הספר ניסיתי לחשוב אם אני זוכרת את כל העלילה על כל תפניותיה. על כל הדרמות שהיא כללה. נדמה לי שלא הכל אני זוכרת וזה בסדר כי עובדה שצעדתי איתה יד ביד 400 עמודים לערך כאשר מחד לרגע לא פיקפקתי בסיפור ומאידך לרגע לא שקלתי לנטוש.
עכשיו על שולחני ספר שקיבלתי מחברה ואחריו בלי נדר קצת הפסקה עם ספרים שנוגעים בשואה. מרגיש לי שגדשתי מעט את הסאה.
אז חוטים מקשרים – תקראו. אחלה ספר. בטח כבר קראתם מזמן.