דלקת הראות הלא ברורה הזו הוציאה ממני דברים שלא ידעתי שקיימים.
עברו עלי כמה ימים בהם ריחמתי על עצמי כל כך עד שנתן מהפיג'מות יכול להיות רגוע שיש לו יורשת בתחום הבכיינות.
כל אחות שבאה לבקר אותי (וברוך השם יש לי שלוש) הוציאה מעצמי פרץ רחמים עצמיים. מצד אחד שמחתי בבואן ומצד שני היה לי לא נעים שהן טרחו והעדיפו לבוא אלי על פני טיפול בילדיהן. גם הפחד מהמצב הזה של הזדקקות היה שם ברקע.
את אימא שלי לגמרי הוצאתי מהדעת.
אז אחרי 3 סוגי אנטיביוטיקות (אחת בבליעה אחת דרך הוריד ושוב בבליעה) אחרי שני ביקורים בטרם וביקור מרנין במיוחד בחדר מיון, אני חוזרת לעצמי.
החשש לבלות לילה באשפוז והשמחה הגדולה כששחררו אותי הביתה, נתנו לגוף ולנפש שלי זריקת מרץ להתמודד עם הדלקת השנויה במחלוקת.
מכאן אני מקווה רק לעלות.
אושיק אהובה, מה שטוב בירידות מהן רק עולים :-). אל דאגה, הילדים שלנו מקבלים באהבה את ההעדרויות שלנו. אחרי הכל הם בגיל ההתבגרות וקצת חופש מההורים לא מזיק.
עוד קצת, עוד קצת והדלקת הזו מאחרייך – ואז נתן שוב מוביל…
תודה יקירה. נשיקות.
היי אושרה!
מקווה שאת מרגישה יותר טוב. ניסיתי להתקשר וכנראה שהמספר שכתבתי לא מדויק. אם תוכלי שלחי לי במייל את המספר שלך. חבל שלא התראינו בביקורך בצפון.. מאחלת רפואה שלמה. את בסדר, למרות הרחמים העצמיים ההומור לא נפגע. אוהבת . כוכי.
אכן חבל שלא התראינו בביקורי בצפון אבל אני מקווה שיהיו עוד כאלו. שמחה "לפגוש" אותך פה ונתראה בעזרת השם גם בבת מצוות שמתוכננות לקיץ (אצלי ואצל אחותי).