קצה הנצח / קן פולט

לקרוא את קצה הנצח היה כמו לפגוש חברים ותיקים. כאלו שהכרתי מימי נעוריהם…
זה היה שיעור היסטוריה חוויתי במיוחד.
לפני קריאת הספר לא היה לי הרבה מושג מה זה אומר משבר הטילים בקובה ואיך השתנתה מפת הקומוניזם בעולם במאה השנים באחרונות. מושגים כמו הגוש הסובייטי מעולם לא היו נהירים לי כמו אחרי קריאת הספר הזה.
זה לא ספר היסטוריה אבל כנראה נאמן לה ומשקף אותה לא רע. מרתק.
מלחמת ויאטנם והזוועות שנעשו בחסותה הלכו איתי כמה ימים. מלחמות זה חרא. היא מוציאה מאנשים דברים נוראים ולהיות אישה באזור מלחמה זו אחת הזוועות הגדולות שהאנושות מייצרת.
היה שלב שאמרתי לעצמי – זה השלב שכולם שכבו עם כולם וקן פולט לא חס על קוראיו החסודים. סקס אצלו מתואר לפרטים. לזכותו או לחובתו. תלוי בסגנון שלכם.
בכיתי בנאום של מרטין לותר קינג, התרגשתי כשנפלה חומת ברלין ודמעתי שוב כשברק אובמה הושבע לנשיאות.
לחובתו (בקטנה) יאמר שמעצבן שהספר כבד – בכל זאת 1100 עמודים. הדפים דקים ועדיין כבד להחזיק. ואולי גם בלתי שיש עומס דמויות ופרטים שלפעמים קשה לעקוב.
בהקשר של כתיבה אומר שבמקום אחד שמתי לב ולמדתי משהו. למדתי איך אפשר לתאר טקס בקצרה בלי שהקורא ירגיש שהתאור מכני ושחסר לו משהו. קן פולט פשוט מתאר את תחילת הטקס, נותן לדמות הראשית להפליג במחשבות (ומשתף את הקוראים במחשבותיו) ואז קובץ לסוף הטקס. פשוט, חכם ואלגנטי. מסוג הדברים שקוראים לא נותנים עליהם בכלל את הדעת (אלא אם הם גם כותבים…)