תמונה ראשונה
אישה וילדה יוצאות בבוקר מהבית. פניהן לבית הספר. האישה אוחזת בידה רצועה של כלב והכלב הולך לפניה. היא מקפידה על מרחק קבוע בינה לבין הכלב. לא משחררת לו את מלוא הרצועה. אחרי הכל בשעה זו יוצאים ילדים רבים מביתם לבית הספר וחלקם חוששים למראה כלב רחוק מידי מהבעלים שלו. הן משוחחות בניהן כאשר ממולן מגיע איש עם כלב. הילדה בורחת לסימטת רחוב. אחרי הכל בשעה זו יוצאים ילדים רבים מביתם לבית הספר וחלקם חוששים למראה כלב.
תמונה שניה
אישה קצוצת שיער עומדת בתור בסופר. איש אחד שמזהה אותה ויודע שהיא גרה בשכנות אליו, מבקש ממנה טרמפ הביתה. היא מכירה אותו. היא נענית. בדרך הם משוחחים על מכר משותף שחלה בסרטן. האיש אומר "אנחנו לא יודעים להעריך את הבריאות שלנו". היא מחייכת. דבר בשם עצמך.
תמונה שלישית
אישה נכנסת למחסן חומרי בניה. המקום הגברי כל כך מדגיש לה את נשיותה. היא מבקשת 4 שקים ריקים. "באלות". משלמת בקופה וניגשת לעובד שבחצר שימסור את ההזמנה. הוא מתבלבל. שם לה ברכב שקי טיט. היא מתקנת אותו. הוא מסתכל שוב בהזמנה ומתנצל. מוציא את השקים של הטיט ומביא שקים ריקים. רגע לפני שהיא אומרת תודה ונוסעת פונה אליה אדם אחר ומבקש טרמפ לצומת הקרובה. היא משתהה רגע ואז אומרת בטון יציב "מצטערת אני לא לוקחת טרמפיסטים". מופתע הוא אומר תודה ונסוג. הפועל מחייך. היא מסבירה שאם זו היתה בחורה היא היתה מסכימה אבל היא לא לוקחת גברים. הפועל מחייך. זה נשמע כמו משפט שגברים אומרים.
אוהבת את התמונות!!!
יקירה – את צילמת שתיים מהן. אחת אתמול והשניה לפני קצת יותר משנה. זוכרת?
מהממת אחת.אוהבת את התמונות,הכתיבה,האופטימיות שלך,ואת החיוך הענק 🙂