הזכרתי בעבר, בפוסט שפרסמתי אחרי נופש המשפחות של עזר מציון את המלאכיות שלנו. מדובר ב 29 נערות, בנות 17 לערך, שהתנדבו לשעשע את הילדים באותו שבוע נופש. כבר במפגש הפתיחה הן הוצגו כ"מלאכיות". בתום אותו שבוע שוכנענו סופית שהם אכן "מלאכיות".
הן היו מלאות רצון טוב, נענו לכל בקשה שקשורה בילדים, חייכו תמיד והקסימו את כולם. מתוך 29 מלאכיות שהיו בנופש ההוא שמרנו על קשר עם ארבע. הזמנו אותן למסיבת בת המצווה של אוריה. כצפוי, הן הגיעו לבת המצווה ועשו שם שמח כמו שרק הן יודעות. בתום הארוע הם אף העניקו לנו במתנה קולאג' של תמונות שלנו איתם מאותו נופש. מאז ועד היום הקולאג' הזה נמצא במקום של כבוד על המזנון בסלון.
לקראת סוף הקיץ פגשנו אותן בגני יהושוע ועשינו שייט ביחד. עבור בת ה 12 שלי הן חברות אהובות ודמויות מופת לחיכוי. עבור בת ה 8 שלי הן כמעט בדרגת אחיות. יש שם חיבור חזק של אהבה כייפית ומשמחת.
ביום שבו נכנסתי לניתוח, יצאו הבנות שלי ביחד עם הורי ועם אחת המלאכיות (שיר שמה) לבילוי בלונה פארק. כך הפכו להן 3 שעות שהיו פוטנציאל למתח לשעות של הנאה ואושר. בהמשך אותה מלאכית גם ביקרה בביתנו והקשר החם רק הלך והתחזק.
עם הזמן למדנו להכיר את המלאכיות שלנו ולדעת שהן לא המלאכיות רק שלנו. כל יום פנוי שיש להן הן מנצלות להתנדב באיזה עמותה אחרת שמסייעת לחולים או מוגבלים. מ"אילן" ועד "להושיט יד" דרך עוד כל מיני ארגונים שלא שמעתי את שמם מעולם. ואם במקרה אין אף עמותה ואף ארוע אז הן בוודאי מדריכות בבני עקיבא. או בסניף בישוב שלהן או בסניף כלשהו שנחשב קצת פריפרייה.
בחג החנוכה הזה, במקום לבלות עם ילדיי, ביליתי יום יום בתל השומר. שני המתבגרים שלי הצליחו לבלות גם בלעדי. הם כבר בגיל שאפשר לקחת כסף ולצאת עם חברים אבל הקטנה פחות. אפילו להצגה שהוזמנו לצפות בה (באדיבות עזר מציון כמובן) היא לא באה משום שלא הרגישה בטוב. רק לקראת סוף החג היתה לי הארה שאפשר לדחות את ההקרנה היומית לשעת צהריים מאוחרת ולנצל את הבוקר להוציא את הילדה לבלות קצת.
הרמתי טלפון למלאכית אחת (נעה קוראים לה) ומסביבה היה כמובן רעש והמולה. במקרה במקרה היא היתה באמצע פעילות של אלין. מלאכית אחרת (שיר) בדיוק חזרה מחו"ל אך לשמחתי הצלחנו לתפוס אותה וקבענו לבלות ביחד ביום האחרון של החופשה.
ביום ראשון בבוקר התייצבנו, אני ובת ה 8 שלי אצל שיר. שמחנו להכיר את הוריה וניצלנו את ההזדמנות להחמיא להם על הילדה המדהימה שלהם. לאחר מכן אספנו את נעה ויצאנו לשחק באולינג. שיחקנו, אכלנו משהו והצטלמנו. אחרי כמה שעות של כיף הורדנו את נעה בשניידר (ממהרת לבקר חבר באונקולוגית) ואת שיר בביתה (להפוגה קטנה לפני שהיא יוצאת לסניף).
בזכות המלאכיות שלנו, סגרנו את חופשת חנוכה באוירה טובה. בתחושה שבכל זאת הספקנו לבלות קצת ולשמוח בחג הזה. אין מה לומר, בשנה כל כך קשה, הקשר איתן, והחום והאהבה שהן מרעיפות על הבת הצעירה הם מתנה ענקית שלחלוטין מגיעה לה.
תודה, אהובות.
גם אני רוצה לספר
את מספרת על כל המלאכיות שמסביב אבל את מלאכית עצומה בעצמך
היום בשהות של כמה שעות, כשאת מטופלת בעצמך, מותשת ועייפה
ובין טיפול לטיפול, במקום לשבת עם עצמך על כוס קפה
בחרת לפעול, לתת ולסייע
ניגשת למישהי שהיום זהו טיפולה הראשון, ומהמקום הקשה בו היא נמצאת הענקת לה חום, ידע ובעיקר הרגשה שהיא לא לבד.
אח"ב באוטו כשאת חצי רדומה, לא נרגעת כשחשבת על הבחורה השניה שלא הצלחת לגשת אליה
אז בעיניים חצי פקוחות, תוך כדי ניווט לביה"ח השני אליו נסענו – את עסוקה בלהשיג את מספר הטלפון שלה ולתפוס איתה שיחה מעודדת.
את מדהימה, העוצמות שלך מרגשות כל פעם מחדש.
מאחלת לך שתוכלי להמשיך בנתינה הזאת מתוך כוחות ובריאות.