לנהל את הזמן כמו תיק השקעות

לפני כשנה לקחתי פסק זמן מהעבודה. בתחילת התקופה חשבתי שפסק הזמן הזה נכון עבורי בשל ההתמודדות הפיזית אבל גם חשבתי שהוא יאפשר לי לנהל את הימים בנחת. שאוכל להספיק כל מה שארצה לעשות. "זמני בידי" נהגתי לומר.

עם הזמן גיליתי שגם שגרת יומו של חולה יכולה להיות עמוסה. מעבר לטיפולים, לסידורים הבירוקרטיים ולצורך לנהל את הבית באופן סביר גם בזמן מחלה, הקצב פשוט יורד. צריך יותר זמן לנוח. נוסיף לזה את הביקורים של אנשים שדואגים לחולה ואת ארועי התרבות למינהם שאליהם מזמינים את החולה בכדי לשפר את מצב רוחו ונמצא שהוא לא לגמרי פנוי בכל רגע לכל דבר.

היום כשתכיפות הטיפולים ירדה פלאים, כשאני מתחילה להתרגל לסטטוס "החלימה" אבל עדיין לא חזרתי לעבודה, אני מוצאת שגם היום, הזמן יכול לברוח בלי שארגיש. הזמן בורח על כל מיני דברים חשובים בלי שאספיק לטפל בדברים חשובים אחרים.

איכשהו, בזמן הזה, הבנתי שאני חייבת להיות מפוקסת. אני חייבת לנהל את הזמן שלי נכון. כמו שמנהלים תיק השקעות. לבדוק את מידת ההשקעה מול התשואה. לראות מה יניב איזה פרי ומתי. מהי השקעה לזמן קצר ומה לטווח ארוך. עלי להציב יעדים. לקבוע סדר עדיפויות. מה חשוב ממה. ולהתמקד.

האתגר הוא לא פשוט אבל כשמצליחים בו הוא מאוד משמח. כשיודעים לשים גבול למשאבות זמן, מגלים שגם בפחות זמן אפשר להספיק הרבה. כמחליטים שהזמן מוגבל אז בוחרים לטפל במה שיותר חשוב ובאופן הרבה יותר ענייני ואז מתפנה זמן לדברים חשובים אחרים.כשמחליטים שמשהו חשוב ומחליטים לטפל בו בלי לתת לשום דבר להכנס באמצע אז הטיפול נעשה הרבה יותר איכותי.

עכשיו הזמן שלי לבחור מה חשוב ולהתמקד בדברים החשובים.

********

ומילה אחרונה לגבי פרוייקט הכפילים שבו בחרתי שלא להשתתף:

לפני כמה זמן היתה לי תמונת פרופיל מיום הגלח שבה הזכרתי לעצמי את אובמה.

 עכשיו, כשהשיער שלי גדל בצורה של פונקציית סינוס אני חוששת שאני הולכת ונעשית דומה להאד…