ובכן – השבועיים האחרונים עברו עלי בטרוף מוחלט. הבית בשיפוצים. זה התחיל בקומה הראשונה ובמקלחת ההורים. הקומה השניה והמטבח פחות או יותר עמדו לשרותינו. אבל אז זה הלך והעמיק ונכנס לכל חדרי הבית עד שלא כל כך מצאנו איפה לשהות. כל זה בדיוק בזמן שהילדים יצאו לחופש. נהיה פה קשה ומתיש. בכל בוקר לקחתי את הכלב אל השכנים שלא ינבח על הפועלים ולא יסבול גם הוא מהרעש, בסוף היום החזרתי אותו. עברנו לילות בבית פרוץ כשרק בד מסויים מפריד בין הבפנים לבחוץ. בכל יום אחרי שהפועלים סיימו לעבוד אני התפנתי לנקות אזורים מסויימים כדי שאפשר יהיה פחות או יותר לגור פה. ניקיתי גם 3 חדרי שרותים. כל יום ויום. אכלנו המון אבק וכנראה שנאכל עוד קצת בזמן הקרוב אבל מכל המטרדים מה שהיה לי הכי קשה הוא העדר פינת עבודה והעדר שעות של שקט. של כתיבה.
אז איכשהו עכשיו הבית קצת חוזר לצורתו הקודמת (למעשה המשודרגת), קיבלתי בחזרה את הקומה העליונה וגם את המטבח (לא שיערתי שכל כך אשמח להכין ארוחת ערב ביתית לבנות שלי). והנה מצאתי רבע שולחן להניח עליו את המחשב ולכתוב. כמה טוב.
יש נושא אחד שכבר הרבה זמן אני מתכננת להתייחס אליו. הנה זה בא.
זה התחיל מאמירה אומללה של שופט "יש נשים שנהנות מאונס", זה המשיך בתשובתה המוחצת של אריאנה מלמד (חדה כתמיד). וזה התגלגל הלאה עם מאמר של שרון שפורר ב"הארץ" שבו היא קוראת לכולנו להציף את סיפורי ההטרדה המינית שאנחנו חווינו.
קריאתה של שרון שפורר נראתה לי חשובה ואף התייחסתי אליה בפוסט אחד שכתבתי על הקיר שלי שלשמחתי עבר איכשהו כמעט בלי תגובה.
ואז הפייסבוק הוצף בסיפורי הטרדה. בקבוצה של הפמיניסטיות הדתיות ובדף חדש שנפתח בדיוק לשם כך "אחת מתוך אחת".
בימים הראשונים קראתי כמעט כל סיפור ואף הגבתי לכמה ואחרי מספר ימים ביקשתי מפייסבוק בנימוס שיפסיק להציף אותי בסיפורים האלו. כשזה יותר מידי זה יותר מידי.
ובתוך כל זה ביקשתי מעצמי לנסח לעצמי עמדה ברורה. כזו שאוכל גם ליחצן לאנשים שמסביבי. כזו שתסייע לי לדעת איך מתי ועל מה לשוחח עם ילדי המתבגרים.
אתחיל בשני סיפורי ההטרדה שלי. שניים שאני זוכרת.
הסיפור הראשון התרחש כשהייתי סטודנטית. שנה ב' ככה. יצאתי מבר אילן עם חבר ללימודים, תכננו ללמוד אצלו בבית לקראת איזה מבחן. חצינו את גשר הולכי הרגל שמעל כביש גהה אל החניה הלא מסודרת שהיתה שם. היציאה מהחניה היתה דרך כביש כורכר לכיוון השכונה שממול לאוניברסיטה. הידיד נהג ואני במושב שלצידו. הרכב היה חדיש. החלונות היו חשמליים כפי שהיו רק במכוניות החדישות דאז. על הכביש ממולנו הולך לו לאיטו אדם קצת מוזר. הולך לאט ובוהה. הנהג (הידיד) שלצידי מאט ומצפצף להולך הרגל לפנות את הכביש. הולך הרגל מפנה את הכביש ועובר לצד הכביש. סמוך לחלון שלי הוא מאט עוד יותר, מחייך ומתכופף. הנהג שלצידי, באינסטינקטים של גבר, ממהר להראות שליטה בחלונות ופותח להולך הרגל את החלון שלצידי. הולך הרגל לא משתהה שניה ובחיוך שולח יד לחזה שלי. אני נבהלת, אולי צועקת משהו, הודפת את ידו המגעילה. הנהג שלצידי נבהל גם הוא ומתלבט מהר איך להגיב. הולך הרגל (ספק מסומם) מחייך, מושך את ידו וממשיך ללכת לאיטו. הנהג אומר לי משהו שהוא יצא להרביץ לו ואני אומרת שיעזוב. עולה האפשרות ללכת למשטרה ונפסלת מיד. מה הם כבר יעשו? ילכו לחפש מסומם ששם יד על סטודנטית? הולכים ללמוד. אני רק מבקשת מהחבר הסטודנט הנהג שלהבא לא ימהר לפתוח חלונות בצד של האישה.
הסיפור השני מתרחש לפני שנים בודדות. אני קובעת פגישה עם איש תוכנה שהכרתי זמן לא רב קודם לכן. הפגישה מוגדרת כפגישת עסקים אבל אני כבר יודעת שבעצם מדובר בראיון עבודה. אני שוקלת לעבוד אצלו. האיש מבוגר ממני בכ15 שנה וכל הפגישה אני קולטת אין סוף רמזים מיניים ומשפטים על זוגיות ואיך נכון לו לחיות עם אשתו וכמה פתיחות וכמה גיוון כדי שיהיה טוב או סביר לשאת את הביחד. אני חוזרת הביתה עם תחושת גועל, יודעת שאין מצב בעולם שאלך לעבוד אצלו. שאם אלך הרי שרמיזות מיניות יהיו נחלתי היום יומית ולא תודה.
שני מקרים שונים ושניהם לדעתי נכנסים בקטגוריה של הטרדה.
אז נכון שאנחנו הנשים, שונות זו מזו ומה שאחת חווה כהטרדה השניה לא תדע לתת לזה את השם הזה. יהיו אפילו נשים שיחשבו שמראיין כזה זו הזדמנות. נזרום איתו בדיבורים ונקבל את העבודה הרצויה. זה עדיין לא משנה בעיני את העובדה שכן, זו הטרדה. כי מראיין (ואפילו לא שותף לעסקים) לא אמור לפזר אין סוף רמזים מיניים על מרואיינת צעירה.
בהקשר של הטרדה או תקיפה מינית אני לא רוצה לומר לביתי המתבגרת אף מילה על לבוש. אני כן רוצה לומר לביתי המתבגרת שמסר ברור זה דבר חשוב. ככל שניתן. לא, זה לא מבטיח שלא תפגעי לעולם אבל אם זה יחסוך אפילו אינסטדנט אחד, כבר היה שווה.
אני רוצה לומר לבני המתבגר שחובתו לבדוק בכל אינטראקציה ואינטראקציה איך מרגיש הצד השני. האם זה מתפרש כחיזור או כהטרדה. תדרוש מסר ברור. בוודאי ובוודאי כשתגדל ותהיה בעמדת כוח או השפעה עבור נשים ואנשים אחרים. בכל אינטראקציה ואינטראקציה תבדוק מחדש.
אם היא לא נתנה מסר (שלילי) ברור זה לא אומר שמותר לך. אם אתה לא דרשת לקבל מסר (חיובי) ברור, אתה בבעיה. העדר מסר ברור מצידה לעולם לא יהווה הצדקה.
אלו הסטנדטים שלנו. אלו הסטנדרטים הנכונים בעניינו. אלו הסטנדרטים שאבא שלך הציב לעצמו מזמן (גם אם לפעמים הוא מקניט קלות עמדות פמיניסטיות).
וקטנה לסיום:
זה מדהים איך אנחנו יודעות לעודד אחת את השניה, לשים את הפנס במקומות שפגעו בזולתנו אבל כשזה מגיע לעצמנו אנחנו מאבדות בטחון שבאמת מישהו היה לא בסדר כלפינו.
