בחג הזה סופסוף היה לי זמן. אז, למרות שידעתי שהספר הוא טריגר אחד ענק, החלטתי לקרוא את לגדול על מים שלאשרה גרינבלט הנהדרת. והספר הוא ספר מופלא. ספר שמספר על פגיעה מינית, בלי להתייפיף. ספר שמדבר על ההתמודדות עם הפגיעה. ספר שמלא במשפטים ששמעתי בכל תקופת נעורי. ספר שמסביר למה כולן שותקות את זה ולא מספרות. ספר שמצליח להביט לאמת המרה בעיניים.
הייתי רוצה ספר מקביל שיספר את הסיפור של אביב ושל יעל. שיספר איך זה להיות החבר הכי טוב או האחות שלא נפגעה, אבל חיה עם זה שאחותה כן.
ובינתיים, הספר הזה הוא חובת קריאה. לא קל לקרוא אותו (כי למרות שהוא כתוב קולח ונפלא, הוא טריגרי להחריד). אבל חשוב לקרוא אותו. חשוב לדעת איך זה להיות ילדה שלא יכולה לספר, איך זה להיות נערה שסוחבת את זה ואיך זה להיות ״אשה של״ ו״אמא של״ שחיה עם זה.
ואשרה, תודה שפרסמת ❤️

הפוסט בפייסבוק