כשקוראת מפרסמת שתי תגובות ואני לא בטוחה איזו לבחור

עבר שבוע מאז שסיימתי לקרוא את הספר החשוב שכתבה אשרה גרינבלט – לגדול על מים, והרושם שלו עדיין כאן בתוכי. החלק הראשון הוא לבעלות לב חזק..מתאר פגיעה לא פשוטה. וההמשך מתאר כל כך מדויק את חיי האולפנא ואת האתגרים שיש בה עם כל ההנאה והחוויה והחלק האחרון והמורכב נטע בי אופטימיות ותקווה. הלוואי ואצליח ליישם את התובנות שעלו בספר ונגעו בי כל כך.
יש גם הרצאה שמתלווה לספר ולדעתי שווה להזמין אותה גם בלי קשר לקריאת הספר כי יש כאן מה לשמוע.
תודה ל דגנית סטנייצקי הספרנית שלנו על שנענתה לבקשתי לקנות את הספר..
ותודה לבורא עולם על שברך את בריותיו בכשרונות כאלו. אשרה גרינבלט– מעריכה אותך על האומץ ועל העיסוק בסוגיה העדינה הזו. תודה לך. אשרייך.

רבקה אייזנהיימר

 

עבר שבוע מאז שסיימתי לקרוא את הספר החשוב שכתבה אשרה גרינבלט – לגדול על מים, והרושם שלו עדיין כאן בתוכי. החלק הראשון הוא…

פורסם על ידי ‏רבקה איזנהמר‏ ב- יום חמישי, 19 בספטמבר 2019

 

התחלתי וסיימתי תוך שעתיים. קראתי ברצף. בכיתי ברצף. דפק לי הלב, הוטרדתי, שתקתי, הזדהיתי, נזכרתי, חזרתי לימי האולפנא ולכל…

פורסם על ידי ‏רבקה איזנהמר‏ ב- יום חמישי, 19 בספטמבר 2019

 

אין תגובות

ספר מקסים, מלא אנושיות וחמלה. כל כל נהניתי והתרגשתי ממנו.

שלום אושרה,
שמי אפרת קאפח, סיימתי לקרוא את הספר שלך בשבת
והדבר הראשון שחשבתי שאני רוצה לעשות בתחילתו של השבוע הוא לכתוב לך.
התחברתי לספר מכול מיני כיוונים,
אולי כדי להטיב להסביר אומר שאני דתייה נשואה ואם לחמישה ילדים, גדלתי באולפנא ואני עובדת במרכז המטפל בילדים ובני נוער שנפגעו בפגיעות מיניות.
לא יודעת בדיוק בת כמה את, אבל חלקים שלמים מתוך הספר התחברתי אליהם והרגשתי איך את מחזירה אותי לאחור לשנים של בני עקיבא, ימי האולפנא.
הקריאה  המסורתית " X  מכיתה י"א יש לך טלפון" ברחבי הפנימייה מהדהדת  עד היום באוזניי.
הניונסים של דתיים לא לדבר על נטילת ידים ועוד רבים שהיטבת כל כך לתאר.
אבל בעיקר אני רוצה להתייחס לתיאור שלך של ילדה הנפגעת פגיעה מינית, כמי שעובדת  עם ילדים ובני נוער שעברו פגיעה מינית במסגרת מרכז הגנה הנותן מענה ראשוני, אני רוצה לומר לך שהתיאורים שלך כל כך מדויקים בכאב, בבושה, בעובדה שהפגיעה מתרחשת עם אנשים מוכרים הנראים לכאורה חיוביים כלפי הילד.
לצערי בעבודתי אני פוגשת אימהות המביאות את ילדיהן ועמים הן בעצמן עברו פגיעה מינית בילדותן והן מתארות איך הפגיעה ממשיכה להתקיימה בתוכן.[
הספר שלך הוא בעייני ספר חובה להורים למחנכים ולאנשי טיפול העובדים עם ילדים.
קראתי אותו בשקיקה, התחלתי אותו ביום שישי קצת אחרי הדלת נרות וסיימתי אותו בלילי שבת.
ספר מקסים, מלא אנושיות וחמלה. כל כל נהניתי והתרגשתי ממנו.
עכשיו אומר לך, שאני מחכה לספר הבא שלך
אחרי ספר כזה מוצלח, חייב שיהיה לו אח או אחות.
תודה
אין תגובות

יודעת להעריך את התהליך ואת הכתיבה, והיא מצוינת

קראתי ועוד לא סיימתי. לא יכולתי להתאפק ולכתוב לך. כמי שמתמצאת בכתיבה… יודעת להעריך את התהליך ואת הכתיבה, והיא מצוינת. תודה ששתפת, תודה שחשפת, תודה שלמדת, תודה שהארת… המעבר בין הזמנים נותן רצף של חיים. משאיר לקורא את המקום להשלים את התהליכים שהתרחשו ביניהם בעצמו…. אליפות. נגעת עמוק בפנים. ברמה שבא לי להיפגש אתך אם יתאפשר….

אין תגובות

רחל לאופר – יועצת מינית דתית – החשיבות העצומה של הספר היא בנורמליזציה שהוא עושה לדברים שקורים לבנות שעברו פגיעות מיניות.

שלום רב.
שמי רחל לאופר. אני מטפלת מינית דתית. מטפלת בקליניקה הפרטית שלי באוכלוסיה דתית וחרדית.
רבות מהמטופלות שלי עברו פגיעה מינית.
קראתי את הספר כמעט ברצף אחד. ההתרחשויות שקורות לשמרית מתחילת הספר ועד סופו – מזכירות מאד  מקרים אמיתיים. יש, אמנם, כמה תובנות של שמרית בספר, שקורות בדרך כלל אחרי טיפול – כמו זה שהיא זו שצריכה להיות המחליטה על גופה ולא מישהו אחר. כמו זה שאסור לשחזר – בעיקר ביחסים אינטימיים – מיקום, ריחות, אופן עשיית דברים וכו׳.
החשיבות העצומה של הספר היא בנורמליזציה שהוא עושה לדברים שקורים לבנות שעברו פגיעות מיניות.
החשיבות העצומה היא בזה שאת כותבת באומץ שזה קורה גם במגזר הדתי.
הייתי שמחה אם שמרית היתה עוברת טיפול אצל מטפלת מינית מוסמכת כדי לעזור לה עם התמודדויות שהיא עוברת, אבל שמרית שבספר מסתדרת הרבה יותר טוב מ״שמריות״ אחרות שמגיעות אלי לטיפול.
תודה על הספר.
יש כמה וכמה מטופלות שלי שאמליץ להן לקרוא את הספר.
בהצלחה בספרים הבאים
רחל לאופר
אין תגובות

מרגש,סוחף מלא עוצמה ורגש ומעלה המון שאלות על החיים פה,עלינו,על הילדים,זוגיות וגם על חברות אמת

הי אשרה
אז כמו שאמרתי -פיניתי לי את השבת הזאת לספר שלך(ומדהים שבדיוק לפני השבת הזאת התכתבנו)

כבר הרבה זמן לא קראתי ספר שהיה קשה לי להניח אותו בצד (כי בכל זאת יש פה עוד כמה דברים לעשות)…
אז היום הלכתי לעבודה בלב כבד וחיכיתי כבר לערב כדי להמשיך אותו.
עכשיו סיימתי.
קצת שיא בשבילי …יומיים (והייתי בעבודה בין 7-17😅)
הספר מעולה! מרגש,סוחף מלא עוצמה ורגש ומעלה המון שאלות על החיים פה,עלינו,על הילדים,זוגיות וגם על חברות אמת.
נהניתי מכל רגע וקצת מתבאסת שנגמר)-:

אז תודה לך!
ממש ממש אהבתי!
ובאמת שכבר שנים לא הצלחתי לסיים ספר מהר כל כך (לרוב אני פשוט נרדמת איתם)
מקסים מקסים!תודה💙

מיכל שקדי

אין תגובות

יצירה מדהימה רגישה פשוטה ואותנטית לפעמים אפילו בוסרית שנשארת בתוכך ונושמת (הגיע במייל)

אושרה שלומות
סיימתי בזה הרגע לקרוא את הספר
שלך
שבמקרה קיבלתי במתנה ועוד עם הקדשה שלך עליו .
המון זמן לא יכולתי לגשת לקריאת ספר בכלל
והרגשתי שאני רוצה לכתוב לך ולהגיד
לך
שזו זכות גדולה שלך
ליצור אומנות מדויקת ומנותבת
שמגיעה לרבדים שונים המסונכרנים עם רגש בצורה שאי אפשר להתעלם
ממנה.
להגיע לשלמות כזו זו מתנה
ואת מבורכת .
סיימתי לקרוא את הספר ודמעות שוטפות את עיני
יצירה מדהימה רגישה פשוטה ואותנטית  לפעמים אפילו בוסרית שנשארת בתוכך ונושמת
וסביר להניח שתלווה אותי בהמשך.
תודה
ובהערכה רבה
הילה גרון
אין תגובות

קשה להאמין שזה ספר ראשון…

וידוי; למרות שאני אוהבת לקרוא, מאד, בשנים האחרונות אני מתקשה להשאר עם ספר אחד מהתחלה עד הסוף. אני נוטה לזפזפ בין ספרים כמו בין ערוצים בטלויזיה, לעיתים זונחת ספרים טובים כי אני כבר לא זוכרת מה קראתי בהם. אבל – הספר הזה… קראתי אותו לאורך שבועיים, כל פעם קצת, בהתאם ללו״ז מול דברים אחרים וגם כי לא רציתי שיגמר מהר. בין לבין חשבתי עליו, תהיתי מה אמצא בהמשך ואיך אפשר לסיים אותו. את 50 העמודים האחרונים קראתי בנשימה עצורה כשאני שמה בצד מטלות מחייבות ותכניות אחרות כי לא יכולתי כבר לעזוב. אשרה גרינבלט, שזה ספר הביכורים שלה, כותבת בשפה רגישה ולא נופלת לקלישאות או לדרמות, למרות החשיפה והנושאים הלא-פשוטים שהיא נוגעת בהם. קשה להאמין שזה ספר ראשון… אשה מוכשרת שזכיתי להכיר אישית, ומכיוון שהיא כל כך צנועה בכלל לא ידעתי שיש בה את הכשרון הזה.
כמו תמיד כשאני מסיימת ספר טוב אני חושבת לעצמי שחבל שסיימתי.

וזה מה שאורלי שלחה בווטסאפ:

אין תגובות

והספר הוא ספר מופלא.

בחג הזה סופסוף היה לי זמן. אז, למרות שידעתי שהספר הוא טריגר אחד ענק, החלטתי לקרוא את לגדול על מים שלאשרה גרינבלט הנהדרת. והספר הוא ספר מופלא. ספר שמספר על פגיעה מינית, בלי להתייפיף. ספר שמדבר על ההתמודדות עם הפגיעה. ספר שמלא במשפטים ששמעתי בכל תקופת נעורי. ספר שמסביר למה כולן שותקות את זה ולא מספרות. ספר שמצליח להביט לאמת המרה בעיניים.
הייתי רוצה ספר מקביל שיספר את הסיפור של אביב ושל יעל. שיספר איך זה להיות החבר הכי טוב או האחות שלא נפגעה, אבל חיה עם זה שאחותה כן.
ובינתיים, הספר הזה הוא חובת קריאה. לא קל לקרוא אותו (כי למרות שהוא כתוב קולח ונפלא, הוא טריגרי להחריד). אבל חשוב לקרוא אותו. חשוב לדעת איך זה להיות ילדה שלא יכולה לספר, איך זה להיות נערה שסוחבת את זה ואיך זה להיות ״אשה של״ ו״אמא של״ שחיה עם זה.
ואשרה, תודה שפרסמת ❤️

הפוסט בפייסבוק

אין תגובות

אין לי ספק שעוד אחזור אל הספר.

היי אשרה, סיימתי לקרוא את הספר לפני כשבוע. שאפו! היה לי קשה לקרוא את החלק הראשון. עורר בי המון מחשבות. מכירה מקרוב מישהי שחוותה תקיפה מינית בשנות נעוריה. היה קשה לקרוא. כואב. הרגשתי ממש את האגרוף בבטן. וגם הקשר עם ההורים והיחסים הבינאישיים ביניהם, עורר הרבה מחשבות גם החלק השני, עם הקרבה למדריכה, תאם את חוויתה. החלק השלישי, שנות הנישואין, חוסר התקשורת הזוגיות, הרצון לרצות, החיפוש האישי, הפזילה הצידה- עוררו המון מחשבות. התבוננות פנימה. ההתפייסות עם ההורים, הבחירה בזוגיות הקיימת, ההחלטה- נתנו כח ותקווה, גם לגבי אותה הבחורה שאני מכירה. תודה! אין לי ספק שעוד אחזור אל הספר.

אין תגובות
סגירת תפריט