כל הפוסטים בכללי

אהבה. לאו דווקא בין בני זוג. אהבה בין חברות. תמימה כמובן אבל קרובה ועמוקה. כזו שנוגעת בעצבים הכי רגישים. שמציפה

הסיטי מדרכך את העשב השוטה כקצוות שיער הסוככת על עינך השליכי מן הבוץ הדבק בעקביך כעלבון ישן ומעכב אינך מן

פעם מזמן היה לי רעיון להקים קבוצת קריאה של טקסטים פמיניסטים. לא קרה. עדיין לא קרה. אבל כשיקרה, בין השאר

פעם היה לי בראש שאני צריכה לראות מופע באלט. זה כנראה היה לפני כל תוכניות הריקודים בטלויזיה שחשפו אותנו לסגנונות

בית יעקוביאן. איפשהו קראתי עליו המלצה. אני לא זוכרת איפה. אז חיפשתי אותו בספריה ומצאתי. מה אומר? שהיו חלקים בהם

למקרה שטרם נתקלתם הרי שמדובר בחלק ראשון בטרילוגיית המאה. לא אני המצאתי את השם, כך זה נקרא. אבל זה לא

תתרגלי לחיות בלי הד בלי חיזוק לכל תחושה בלי להוציא את העיניים לאחרים כשאת מצליחה בלי להתנחם על כתפה של

א. אני נכנסת פחות תדיר לקרוא תגובות. עדיין נכנסת כל כמה דקות לחפש עניין אבל נראה לי שקצת פחות. וגם

מה לומר? אחלה אתנחתא. בא לי בזמן. כתוב כמו שצריך. מפתיע במידה. כלומר לא מפתיע כזה שמשאיר את הסנטר שמוט.

הסופר עומר ברק (לחוץ חתונה) כתב על שבוע הספר שאחד הדברים שיפים בו הוא שבשבוע הספר אנשים יוצאים מאיזור הנוחות

לא הייתי שם כשנאספת מאיתנו גם לא חודש לפני גם לא חצי שנה לפני לא הייתי בקשר לא באתי לבקר